שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"זכור, גוף": כל מה שרע בתרגומו של דורי מנור לשירי החשק של קוואפיס

דורי מנור בחר לתרגם את שירי התשוקה של קוואפיס אף שאינו שולט ביוונית ואף שאין זו פסגת יצירתו של המשורר היווני. בכך הוא חוטא בהעדפת המטרה החברתית של קידום ענייני קהילת הלהט"ב על פני האיכות הספרותית, ועושה עוול למשורר ולקוראים גם יחד

טינו מושקוביץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טינו מושקוביץ
  • שם הספר: זְכוֹר, גוף: שירי זיכרון ותשוקה
  • מו"ל: נהר ספרים
  • מס' עמודים: 83
  • מחיר: 59

עברית: דורי מנור עם ישראלה אזולאי

את הדיון בספר שירה שלא תורגם משפת המקור ראוי היה לפתוח בהדגשת הבעייתיות שבתרגום שכזה. אלא שבמקרה של הספר שלפנינו, אסופת שירי החשק של קונסטנדינוס קוואפיס, מכנס השירים ומתרגם הספר, דורי מנור, מבין היטב את הבעייתיות שבתרגום מתווך, ולפיכך משתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי להגן על עצמו מפני ביקורת עתידית ואף מנסה לנצל את הבעייתיות הזאת לטובתו: באחרית הדבר לספר העונה לשם המאותגר תחבירית "זכור, גוף", מונה מנור מקרים ידועים שבהם לא ידעו המתרגמים לעברית את שפת המקור של היצירות שתירגמו, אך הדבר לא מנע מתרגומיהם להפוך לקלאסיקה מודרנית: תרגומיו של אברהם שלונסקי למחזותיו של שייקספיר, תרגומה של לאה גולדברג ל"פר גינט" של איבסן, תרגומו של חיים נחמן ביאליק ל"דון קישוט" של סרוונטס ושל נתן זך לשירי עם ערביים (אם כי זה האחרון לא ממש נעשה לקלאסיקה).

תגובות