"חוש המאבק": מישל וולבק מתגלה כמשורר הייאוש השקט

ספר שיריו של מישל וולבק מספק היכרות עם פנים אחרות של הסופר. הוא מתנפל על השירה כדי להופכה לשפחתו הנרצעת, אך גם מציג לעתים עדינות מופלאה

יותם ראובני
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יותם ראובני

תירגמו מצרפתית: רותם עטר ושרון רוטברד

השיר "חוש המאבק", שעל שמו נקרא ספר השירה של מישל וולבק, הוא האחרון המופיע בו. כאשר מגיעים אליו, לא ברור לקורא אם זו שירה סנטימנטלית או פארסה על שירה כזאת ואף על שירה בכלל. אורך השורות בשירים אינו אחיד ויש קטעים של שירה בפרוזה, אם נסכים לקבל מונח מיושן זה.

הספר יצא בצרפתית ב–1996, לפני רוב ספרי הפרוזה של וולבק, וייתכן שלנוכח הצלחת הרומנים החליטה הוצאת בבל לתרגם גם את שיריו. ואלה שואפים להצדיק את שם הספר, וכבר בין השירים הראשונים מופיע השיר "אבטלה" המסתיים כך: "החורף חזר. חייהם נראים אמיתיים / אולי לכם, היכנשהו, העתיד מובטח". אולי לא בכל מקום נעשו "תספורות" לעשירים תוך סיכון הפנסיה של אלפי עובדים, אבל האם זה מצדיק את שורת הפתיחה הקודרת של השיר: "אני הולך בעיר שממנה לכלום איני מצפה"?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ