"היינו בגד אחד": השלווה של השירים מדומה, מתחת למלים רותחת לבה

בספר שיריה השביעי מרבה ענת לויט לכתוב על חלומות ועל עצב עמוק בעקבות אהבה שנגמרה. היא מצליחה להאיר פינות חבויות במצבו של האדם כך שכל קורא ימצא בהם קטע לעצמו

יותם ראובני
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יותם ראובני
  • שם הספר: היינו בגד אחד
  • סופר/ת: ענת לויט
  • מו"ל: הקיבוץ המאוחד
  • מס' עמודים: 77
  • מחיר: 58

עורכת הספר: לאה שניר

שירים קצרים ועטיפה המציגה חוט ומחט תופרים בגד — כך נראה ספר שיריה השביעי של ענת לויט. הדפים לבנים, כנגד מגפת הדפים הצהובים שפקדה ספרי שירה רבים. שם הספר, "היינו בגד אחד", לקוח מהשיר השני, "בגד אחד", הנפתח בבית: "חוט מחשבה תופר אותי אליך. / גם אם לא ראיתיך שנים, / אתה ואני היינו ונהיה / בגד אחד". אולי זו רק אמונה תמימה של האוהבת, הרואה עצמה קשורה ב"חוט מחשבה" אל האהוב שהתרחק כבר "שנים". אבל היתה ביניהם אש, והיא שעולה עתה בזיכרונה של הכותבת. אהבה שהיתה היא אהבה לתמיד, כפי ששופט נקרא שופט גם שנים לאחר שיצא לגמלאות. בהמשך השיר כותבת לויט, בשיר הנצח של האהבה שלה: "וביום מן הימים, גם אם לא נהיה / כאן, יהיה החוט פרום בגד היותנו / זהב בידי האלוהים". כוח עליון יזכור את עוצמת האהבה, זמן רב אחרי שהאוהבים כבר לא יהיו בחיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ