"חיתוך ההבלים": שירת הזיקוקים של ואן נויין עתידה להישכח ברגע שתכבה

בספרה השני מנסחת ואן נויין שירה אימפרסיוניסטית בלתי מובנת ובלתי קומוניקטיבית. לא ברור מי הם בדיוק הקוראים שיבינו את שיריה ואף ייהנו מהם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

עורך הספר: דניאל עוז

הקורא ב"חיתוך ההבלים", ספר שיריה השני של ואן נויין, מגיע לפעמים לקטע שנדמה כי דרכו יוכל להיכנס לעולמה של המשוררת. אבל זוהי רק משאלת לב, כי השיר הבא סתום וסגור עוד יותר. התחושה המתעוררת היא שנויין כותבת למספר מסוים של אנשים הבקיאים במתרחש בעולמה, בעוד קוראיה האחרים צריכים להסתפק בשירה אימפרסיוניסטית, כמעט דאדאיסטית, שלא לומר בלתי מובנת ובלתי קומוניקטיבית לגמרי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ