"ילדה בשם תהום": ספר הביכורים של שרי גולן אינו באמת ספר שירה
ספר השירה של שרי גולן נוגע בחוויה נוראה של אונס, אבל לוקה בבנאליות ובחוסר בשלות. לעתים נדירות צצים בו שורות כובשות, דימויים יפים ושימוש מעניין בלשון
- שם הספר: ילדה בשם תהום
- סופר/ת: שָׂרִי גולן
- מו"ל: עתון 77
- מס' עמודים: 44
- מחיר: 55
עורכת הספר: אפרת מישורי
הייתי כותב ברצון ביקורת טובה על "ילדה בשם תהום", ספר השירה של שָׂרִי גולן, אבל יש כאן בקושי ספר שירה. ליתר דיוק, יש כאן שיר אחד ארוך הנופל לא אחת לבטָנים רכּות של בנאליזמים ראשוניים. דוגמה: "את נוסעת / לא יודעת מתי תחזרי ולאן / אלפי חתולים ג'ינג'יים / מייללים / בחוץ / את הגעגוע". זהו. זה כל השיר ללא שֵׁם. קצר ובנאלי. חתול שמיילל לו געגוע אינו פרסוניפיקציה מקורית במיוחד. אבל הספר חלש לא מפאת היותו קצר. אנחנו מכירים בשירה העברית המודרנית, בעיקר משנות ה–60, צנוּמוֹנים שנהפכו לקנוניים: "מרגוט" של דליה הרץ, "ארבעה־עשר שירים" של ישראל פנקס, "שירים ללואיס" של יאיר הורביץ וכמובן "דברים" של יונה וולך. הבעיה איננה הכמות אלא האיכות, או אם לדייק חוסר הבשלות.