שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"בבואי היה המקום": למה משוררים מתקשים יותר מאחרים לנטוש מולדת?

אסופה חדשה מכנסת שירי הגירה של משוררים ישראלים — מאלתרמן, גולדברג וישורון ועד רוני סומק וסמי שלום שטרית. יש בה שירים נוגעים ללב על אובדן המולדת, קשיי ההתאקלמות והעול שהורים מהגרים מעבירים לילדיהם

יותם ראובני
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יותם ראובני
  • שם הספר: בבואי היה המקום: שירים על הגירה לישראל
  • מו"ל: ספרי עתון 77
  • עורכ/ת: רפי וייכרט וגור אלרואי
  • מס' עמודים: 308
  • מחיר: 78

העידן הנוכחי הוא עידן ההגירה. קדם לו עידן החרדה, ואך טבעי הוא שחרדה תביא לנדודים בקנה מידה עצום. שלושה מיליון רומנים, למשל, עובדים מחוץ לארצם, ומי יודע כמה סינים נוהגים כמותם. אנחנו קוראים על ספינות נוודי עבודה שנתפסות בלב ים ומובאות לחוף, כדי שהאנשים העייפים והכבויים שעליהן ימצאו את עצמם מול סכנת גירוש אל המקום שממנו באו. בישראל רוצים לגרש הורים על ילדיהם שנולדו כאן, שהם ישראלים ואין להם שום אוויר אחר ושום מים אחרים. ההגירה קוסמת. הערגה למקום חדש, שבו יהיה טוב יותר, מניעה המוני בני אדם לנדוד ולעמוד בכל קשיי ההגירה. בסוף לא ברור אם מצבם טוב יותר מכפי שהיה בארצות המוצא. הרי גם בארצות המוצא יש לעתים נדודים פנימה ודברים משתנים בהן, לפעמים לטובה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ