"ארץ הפז" של לריסה מילר: מתח מתמיד בין נימה מתיילדת לתכנים דרמטיים

למרות גלישות לפשטנות תוכנית ומוזיקלית, ספרה של לריסה מילר מצליח ברגעיו הטובים לחרוג מתבניות טריוויאליות שהתקבעו בשירה הישראלית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
  • שם הספר: ארץ הפז
  • סופר/ת: לריסה מילר
  • מו"ל: מעין
  • עורכ/ת: רועי צ'יקי ארד
  • מס' עמודים: 48
  • מחיר: 30

סוגה: שירה
קהל יעד: אוהבי שירה שרוצים להתרחק מהמיינסטרים הישראלי
מדף: ליד "הפואמה הביתית" של אהרן שבתאי ו"באר חלב באמצע העיר" של חזי לסקלי
לסיכום: שירה איכותית שאינה מסתמכת על נוסחאות שגורות

בספר שהשפיע מאוד על התגבשותה של אסכולת הניו־קריטיסיזם, "שבעה סוגים של רב־משמעיות" (1930), מונה המשורר והתיאורטיקן ויליאם אמפסון שבעה אופנים ליצירת ריבוד של משמעויות במסגרת הטקסט השירי (אותם מקומות שבהם לרצף מלים מסוים עשויות להיות כמה משמעויות, או שכמה אלמנטים שונים יוצרים במקרה הספציפי משמעות חדשה) ומתייחס אליהם כאל מחולליה העיקריים של החוויה הפואטית. הגישה הזאת נכונה בבסיסה, גם אם יש טעם להרחיב אותה מאוד. עצם העניין הוא ביצירה צלילית־תוכנית, מלאכותית בהגדרה וטבעית למראה, של מתח בין קוטבי (כאמור, מתח בין משמעויות שונות ואף מנוגדות, או בין קטבים מסדר אחר כמו ציפייה והפרכתה [או מימושה המסוים], צליל ומשמעות, קצב ונימה וכיו"ב).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ