"מרסיסייד" של עמיחי שלו: קפיצה מפוארת מעל הפופיק

ספר השירה הראשון של הסופר עמיחי שלו, שהוא מעין מסע שורשים לליברפול בעקבות אמו המנוחה, גדוש בטריקים פואטיים, אבל אף אחד מהם לא באמת עובד. התוצאה היא פואמה בוסרית ועמוסה, שמוטב היה לקצרה לשיר אחד מוצלח

טינו מושקוביץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טינו מושקוביץ

סוגה: שירה
קהל יעד: אנגלופילים חובבי פיש אנד צ'יפס
מדף: לצד "ימי הפופ" ושאר ספריו של שלו 
לסיכום: פואמה עם מעט מדי שורות יפות

במקרים מסוימים מותיר הספר בקורא רושם מדויק עד כדי כך, שהוא מתגבש בנקל למטאפורה קולעת או מעשייה שמבטאת את הלך הרוח או המהות בבהירות, ששום הסבר מלומד לא יכול להתחרות איתן. עוד במהלך הקריאה ב"מרסיסייד", ספר השירה הראשון של עמיחי שלו, עלתה בי תחושה מוצקה שלבשה בסופו של דבר צורה של בדיחה מזוקנת אחת: שואלים יהודי אחד אם הוא יודע לנגן בכינור. עונה היהודי: לא יודע, לא ניסיתי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ