"כל אהובַי לרגע, לשעה או לימים רבים היו צללים בחשיכה"

הכרך השלישי באסופה של מרדכי גלדמן כולל שירים העוסקים ביחסיו עם הוריו, בצורך בכתיבה ובסתירה בין החיים הרוחניים להנאה הגופנית. יצירותיו נכתבות בקול מינורי וקריאתן מעוררת הנאה מרירה ותחושה של שותפות לדרך

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

המשורר הוותיק מרדכי גלדמן החל בכינוס שיריו באסופה מקיפה לפני כמעט עשור, בשני כרכים שהופיעו ב–2011. כעת מתפרסם הכרך השלישי של האסופה והוא מורכב למעשה משלושה ספרים: שני ספרי שירה שכבר פורסמו בנפרד, "תורת הייחוד" (2013) ו"קו הלילה" (2015), ולצדם ספר חדש, "גלקסיות", שזה פרסומו הראשון והוא פותח את הכרך.

הנושאים העיקריים המעסיקים את גלדמן בשירי הכרך הם יחסיו עם הוריו (בעיקר עם אמו), הגדרת המשורר והמוות. השירים כתובים בשורות קצרות, כמעט ללא סימני פיסוק, ואף שיר אינו מסתיים בנקודה: הכל נשאר פתוח להיגד הבא. רק שירים מעטים עוסקים באהבה ואחד היפים שבהם הוא "עמנואל הטוב" (מתוך המחזור "הנשיקה הראשונה"): "עמנואל הטוב / לקח אותי אל חייו בהיותי בן תשע־עשרה / הוא כבר היה כבן שלושים / אבל נפשו צעירה היתה כמותי". השיר בולט בישירותו, בניגוד לשירים רבים אחרים בכרך שהם כלליים הרבה יותר. ואולם, אין בכך כדי לפגוע במרכזיות של גלדמן בשירה העברית החדשה, מקום שלא היה קל למשורר להגיע אליו. הרושם הוא שבכל אחד משיריו משהו אינו נאמר, שהעיקר אינו ניתן להבעה ולכן צריך להסתפק באמירה מרומזת, לקבל רק דרישת שלום קצרה מן המהותי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ