"נפש אחת אחריךָ" של דורי מנור: רק לעתים נדירות מגיחה כאן יצירה אמיתית

בקובץ השירה שלו מנור לועג לשימבורסקה וליונה וולך, מהגג על שפה ופואטיקה ומרבה להזכיר שמות של יוצרים גדולים. יש לו גם שירים יפים, אבל רוב הספר סובל ממלאכותיות ויומרנות

רן יגיל
רן יגיל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רן יגיל
רן יגיל

השתדלתי לבוא כלוח חלק ל"נפש אחת אחריךָ", קובץ השירה החדש של דורי מנור. ביקשתי לחפש מה מוצא המילייה הספרותי בשירת מנור שהוא מרים אותה מעם, מה יתרונו על פני משוררים אחרים שזכה למעמד שכזה, ונכזבה תוחלתי. בדומה לאתגר קרת בפרוזה, כך גם אצל מנור בשירה, הקסם אינו מתחוור לי. נראה ששניהם הם סוס פוני של טריק אחד. אצל קרת זו לשון המקומונים של שנות ה–90 המתחפשת ללשון רזה ומשוחררת, ואצל מנור השיר מתחפש לשיר חרוז ושקול. אך הוא לא באמת כזה. זה פּסטיש. זה נראה לא טבעי, מלאכותי ופומפוזי.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ