כל יופי הותיר געגועַז |

"דם תפוזים": שפע שירים טובים, לצד התחכמויות ופרובוקציות מיותרות

בספר השירה השביעי של ניקולא יוזגוף־אורבך תמצאו עיסוק בנפש ללא סנטימנטליזם מתקתק, כתיבה דרמטית ואפלה על הומוסקסואליות ותפישת עולם המבכרת הפריה הדדית בין תרבויות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

הדברים הבולטים לכל עין בשירתו של ניקולא יוזגוף־אורבך הם רב־תרבותיות והכלה כערכים. גם בספר השירה השביעי שלו, "דם תפוזים", זה כך. מתוך השירים עולה תפישת עולם הרואה את השירה בפרט ואת האמנות בכלל, ומכאן גם את החיים עצמם, כסוג של מגע בין תרבויות והפריה הדדית — ולא כתיאור של מאבק תמידי בין מזרח למערב, אשכנזים לספרדים, חילונים לדתיים וערבים ליהודים. החיים, אליבא דיוזגוף־אורבך, אינם צריכים להיות מלחמה על בכורה בהכרח, על אף המעקשים שבדרך ולמרות הבדידות העולה מהם. כל הניגודים הללו מתרוצצים בתוך נפשו של הדובר בשירים ובאים לידי ביטוי בדיכוטומיה בין צבעים ובמשלים רבים, לדוגמה על חתולים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ