"הכוכבים לא רימו": דן מירון ואריאל הירשפלד חוזרים לספר השירה הראשון של אלתרמן

בעוד מירון מיטיב לקשור בין המשורר לניטשה אך מסתבך בהבחנות בעייתיות, הירשפלד מבדיל באופן מקורי בין שתי מוזיקות המרכיבות את שירי הספר

רן יגיל
רן יגיל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רן יגיל
רן יגיל

נתן אלתרמן (1910–1970), שהשנה צוין יובל למותו, היה בריאת כלאיים ספרותית נדירה: משורר מורכב ואליטיסטי, וגם קומוניקטיבי וכובש. הוא עצמו נלחם בנטייה הסינתזית הזאת, שהולידה את אותה בריאה פלאית של משורר־זֶמֶר. תחילה ניסה לכתוב בנפרד פזמונאות ושירה פובליציסטית, מה שכינה "שירי העת והעיתון", מחד גיסא, ושירה סימבוליסטית־רומנטית, מאידך גיסא. אך עם הזמן נכנס הפזמון לשירה והשירה נכנסה לפזמון, כי זו מהותו. זה קורה ביתר שאת בספרו המאוחר "עיר היונה" (מחברות לספרות, 1957), שבו המצב הישראלי נכנס לשירה הגבוהה, והשירה הגבוהה חודרת לפזמוני "שוק המציאוֹת" (1965).

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ