"מנוחת רועה הגמלים": יהודה ג'אד נאמן לא פיתח קול עצמאי ומקורי בשירה

ספר חדש מאגד את שיריו 
של במאי הקולנוע, שעוסקים בין היתר באהבה, בפוליטיקה ובנוף המקומי. למרבה האכזבה ולמרות כמה הבלחות מוצלחות, הוא מושפע יתר על המידה מיוצרים 
אחרים

רן יגיל
רן יגיל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רן יגיל
רן יגיל

בימי בית הספר התיכון הרחוקים נשלחנו על ידי המורה לקולנוע, דודי צ'רנובילסקי, לראות קולנוע ישראלי קצת אחר. עד אז אהבתי סרטים ישראליים באמפליטודה שבין סרטי הבורקס של יהודה בארקן וזאב רווח ובין סרטי "אסקימו לימון", כולם של הבמאי בועז דוידזון. זה מה שהלכנו אז לראות, כשברקע ריחפו סרטי אפרים קישון. הסרט שהלכתי לראות עם חבריי היה "מסע אלונקות" בבימוי יהודה ג'אד נאמן (יליד 1936), ומכיוון שידעתי שגידי גוב, מוני מושונוב, דובל'ה גליקמן ושלמה בראבא האהובים מככבים בסרט, ציפיתי למשהו בנוסח "הלהקה" או לכל היותר עירום בנוסח "דיזנגוף 99" של אבי נשר. בקיצור, חשבתי שאני בפרק של "זהו זה". והנה, יצאתי בשוק מהרדיקליות הפוליטית־חברתית של הסרט ששרט את תודעתי כנער ובמידה מסוימת אף עיצב את השקפתי הפוליטית.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ