"ככה זה לחיות בעיניים עצומות, שקוע עד צוואר בחובות על חובות של הלבבות"

השירה של אריאל זינדר סבוכה ומפותלת. רבים מהשירים בספרו החדש אינם מובנים, אולם בכך הוא מיטיב להציג את הסכסוך הפנימי התמידי של משורר הבוחן את השאלות הקשות ביותר בנוגע לקיום הדתי ואלוהים

יותם ראובני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יותם ראובני

"ניצוצות", השיר הראשון בספרו של אריאל זינדר, "תמים תהיה", נפתח בתמונה סוריאליסטית: "אני מדבר ובו בזמן אני מדבר / אל החבל הבוער זה החבל הבוער / שאני מחזיק בימיני ומהר מְעַגֵּל בו עיגולי ניצוצות. / האם מבינים אותי? ספק רב אם מבינים / לרוב שואלים ומקשים ובו בזמן מבקשים / אולי תניח לחבל הזה ותפסיק כבר לזוז". ואכן, קשה להבין חלק ניכר מהשירים בספר. לשונו של זינדר עשירה ומלאת רבדים. שיריו מורכבים וכלל וכלל לא תמימים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ