"מה אני עושה": שירים על הוויה פרולטרית־פואטית־פמיניסטית

שיריה החדשים של סיגל בן יאיר נחלקים לטובים ופחות טובים, אולם בספרה השלישי היה מצופה ממנה לאיזושהי התפתחות ולא למחזר תכנים וצורות

רן יגיל
רן יגיל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רן יגיל
רן יגיל

סיגל בן יאיר מנסה להתחבר בשיריה להוויה פרולטרית־פואטית־פמיניסטית, במקום שכבר שכחנו לצערנו מה זאת אומרת ורק קפיטליזם וליברטריאניזם נותרו בשיח. היא עושה זאת בשיריה פעמים רבות בהצלחה, אך לעתים גם באופן ישיר מדי ופשטני למדי. למקרא שיריה אתה חש, לא אחת, כמו באותו משפט שמקורו בלשון המדוברת, ש"חסר לה הגרוש ללירה" כדי לכתוב שירה חשובה וגדולה. כלומר, חסר הזֶעטץ בשיר, והוא לא נחקק בך, אלא חולף לידך פַּחַז כַּמים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ