בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים שבשירה | הקול האנושי הנבלע בריק

"חלקת - מבחר ושירים חדשים" מאת צבי עצמון

10תגובות

ממש באמצע "חלקת", אסופת השירים החדשה, המצוינת, של המשורר צבי עצמון, עומד דיאלוג עקרוני עם המשורר הפולני הגדול צ'סלב מילוש. בראש השיר "פואטיקה, כתב הגנה" העמיד עצמון מוטו פרי עטו של מילוש: "מהי שירה אשר לא מצילה/ עמים או בני אדם?/ שיתוף פעולה עם השקרים הרשמיים/ זמר שיכורים שמישהו יחתוך את גרונם בעוד רגע/ חומר קריאה לנערות מתבגרות". בשיר עצמו נפרשת תשובת עצמון לדברים: "צריך רק לקפל את הזרועות/ במין רכות/ חובק את עצמך/ שוקע, אט/ כמו ילד בבריכה... רצי מלים פוקעים, עולים, מצטללים, בועות, עלפון כתיבה./ אבל הילד שהחליק, עדיין/ צף, זועק, קולו שלא נשמע".

אין זו תשובה מלאה, כמובן. כמו השאלה של מילוש, היא רק מובילה להכרה כי משמעות השירה, בעולם שאכזריות וסבל ממלאים בו כל פינה, היא סוגיה לא פתירה. עצמון אולי מרמז על הרכות שהיא מציעה, על התום, על הצורך לעטוף את עצמך בחיבוק מגונן, אבל גם מוביל אל עיקר העלילה, אל טביעת הילד, אל האובדן ואל הקול האנושי הנבלע בריק.

נדמה שלא במקרה מובא דיאלוג זה בדיוק במרכז הקובץ החדש של עצמון, האוגד מבחר משירי ספריו הקודמים ושירים חדשים. אלה הן תמות מרכזיות בשירתו המעולה, והן מעוגנות בחוויותיו האישיות, הנוגעות גם לזוועות הכלליות שמילוש מרמז עליהן. מצד אחד, השואה, שהוריו עברו על בשרם. מצד שני, ובהחלט ללא השוואה, השירות הצבאי, מלחמת לבנון, הכיבוש. אלה ואלה מפורטים בכמה שירים ארוכים, אקספרסיביים וחזקים מאוד, אבל גם מתומצתים ומתכנסים באופן חד והולם אל שפה המאבדת כביכול את יכולתה הפיוטית. "רכבת, סבון, גז, מחנה/ מיין קינד, מיין קינד", זוהי "תמצית המילון העברי השימושי לדורות האחרונים", לפי עצמון, בשיר הקצר הנושא שם זה. וזה המילון הארוך יותר: "רוס"ר. ימ"ח. שכפ"צ. קפל"ד/ רס"ר. דגמ"ח. אב"ך. גש"ח... זרחן. נפיץ. נותב. וח"ש./ פגז. רימון. מוקש. מתרר... / בניין ערוף/ חייל שרוף/ אדם כרות/ חוזר שנית: מצור. ביירות" (בשיר "שחזור"). את שני המילונים, ובעצם את מצבו של העומד בין שני העולמות, עצמון אולי מסכם בשורות החזקות החותמות את "קפה חזק, חשבון": "אצלי הסכום פשוט עד להבהיל: חרפה עד צוואר פלוס פחד נטו-נטו".

שפתו הספרטנית, היבשה והמדויקת של עצמון נכונה למכלול הנושאים ששירתו עוסקת בהם, אבל היא כמו נובעת, קודם כל, מהאי-הכחשה של המציאות כזירה של מלחמת קיום, שיש בה חזקים וחלשים, רודפים ונרדפים, כובשים ונכבשים. עצמון אינו עוצם את עיניו לכל אלה. הוא מוחה, ומשירתו כמעט אף פעם לא נעדרת השאלה האתית על תכלית הכתיבה וצידוקה. זה נכון לשירים המתייחסים באופן מובהק למציאות הקרובה ("מחסום ארז. יש גבול/ למה שבן אדם" הוא שם מבריק לשיר ארוך, המפרט את חוויית השירות במחסום ונחתם במלים "אבל יש גבול/ למה שתעלה מנפשך/ אל הנייר שחור-לבן, שולחן העץ/ סככה, השקם/ המחסום. יש גבול"), אבל גם לשירים העוסקים ביחסים עקרוניים בין בני אדם ובינם ובין עצמם.

"גשם", למשל, הוא משל על אדם המכניס לביתו את קהל הנרטבים בחוץ, בתחילה ברצון ובברכה, ולבסוף, כשהם מתרבים עד לאין הכיל, באלימות רצחנית: "יריתי בנבלות, כלבים שוטים הבני-זונות... הדם, אפילו שנשטף בגשם, יזיק, אני חושש, לערוגות/ פרחי העדינים". בשיר מחריד אחר מציע עצמון את ההשכלה - הספרות, השפות, ההיסטוריה, המתמטיקה - כעניין לעצמו, כמתנה לרוח, אבל מוביל במתק לשון את נמענתו בשיר, אולי בתו, אל תכליתם האמיתית של הלימודים: כלי הישרדות בעת האסון ההיסטורי הבא, שיבוא.

גם שיריו האחרים של עצמון, שאינם עוסקים במציאות קונקרטית אלא בשאלות מופשטות יותר, מובילים לרוב אל הכיליון, אל העדר המשמעות הנגזר מן המוות. השיר "המסיבה וכל הבולשיט מסביב" אינו מסתיר את היותו אלגוריה ("המסיבה, רוצה לומר, היא שם קיצור") ונחתם ב"ריקנות גדולה היא חסד של אמת/ והגופה שיש לקבור". "שיר השירים, אולי" מפרט את האמצעים שנוקט האדם כדי למלא "את החלל הזה, הריק", החל ב"פקק מעיתונים" וכלה "בילדים/ באגדות". אבל דבר לא יועיל, "רק מלוא הגוף/ מוטל/ טמון עמוק".

היכן אפוא מוצא עצמון חסד? לעתים באהבה. הוא רב אמן של תיאור נשים ישנות, על העדנה שהוא מוצא בגופן. כאיש מדעי החיים בהשכלתו, יפהפיים שירי האהבה שלו, המביעים את המופלא והבלתי נתפש שבאדם דווקא דרך הניסיון לפרק את הגוף למרכיביו החומריים, למולקולות וחלקיקים. אולי הוא גם מוצא חסד בנדיבות כלפי חסרי ישע: עצמון מקדיש שירים לא מעטים לחתולים ולכלבים עזובים, להצלתם, לאהבתם חסרת התנאי.

ואולי החסד קיים גם, אפילו, בשירה. שכן אפשר שאת צידוק השירה ומשמעותה עצמון מוצא, או מוכן לקבל, דווקא כשהוא עומד בצד השני, בצד הקורא. מלמד עליהם שיר מחווה יפהפה שכתב לדליה רביקוביץ: "לפני שנים, ביום אחד, בדירה/ בפתח תקווה, נשען על המדף, פתחתי חורף קשה/ ואת הספר השלישי. העולם הפך אחר".

חלקת - מבחר ושירים חדשים. צבי עצמון. אחרית דבר: גלעד מאירי. הוצאת קשב לשירה, 179 עמ', לא צוין מחיר




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו