בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בחשיפה ארוכה" מאת אביטל גלוברמן | מרעידים את הלב

דברים שבשירה

תגובות

יש משהו לא שכיח, אולי נשכח, בספר הביכורים של אביטל גלוברמן, "בחשיפה ארוכה". נדמה שהוא מבקש להרעיד את הלב. "זינגט, פייגלע, זינגט" - "שירי, ציפור קטנה, שירי" - קוראת המשוררת בראש השיר השלישי בספר. זו קריאה אמיצה. דרושות מקוריות ותבונה ובגרות כדי להשתמש בתבנית שחוקה כזאת ולהתכוון אליה, ולצאת ללא פגע. גלוברמן, בת ה-30, ניחנה בכל אלה. על כן, "בחשיפה ארוכה" קולע למטרה. לעתים, בין שתי שורות לרוב, הוא מצליח להרעיד את הלב.

ציפורים אכן מרבות לשיר בספרה של גלוברמן. "אני יודעת/ את אוהבת כליזמרים// ואם אפשר/ שירים עם אור/ עם סוף/ כזה ממריא/ שירי ציפור", היא כותבת. אבל אותן ציפורים שרות מול איום בהכחדה. "נדמה שהאוויר/ כבר מעורר/ את בוא ציפור/ הטרף... בטרם תצא השבת/ הקנרית תיגמר... איך אוכל אז/ לבשר, הקנרית/ לא תבטא זאת/ במקומי". אם כך, קולה של גלוברמן נלחם על קיומו. גם זו מין קלישאה, ומה בכך. מטרת האמנות, אמר מישהו, היא לנסח מחדש את המובן מאליו.

"זינגט פייגלע, זינגט/ מי מאזין, מי מאזין?" מבקשת עוד גלוברמן ושואלת. היידיש, המתבלת כמה משיריה, כמו גם תמונות העיירה הגלותית שהיא מציירת לעתים, עוזרות לה לחמוק מכמה מלכודות. הן יוצרות מין הזרה סוריאליסטית לרגשות קרובים, צובעות בשחור לבן (של סרט ארכיון, של קפוטות ושלג, של חלום) את מה שנראה כניסיון חוזר ונשנה לצייר דיוקן עצמי, או להבחין ביחיד בתוך דיוקן קבוצתי, משפחתי.

המתח הבין דורי, למשל, יחסי תלות וניסיונות הפרדה, הם אולי המתוארים בשיר "מעבר לדלת": "פעם בכפר, אמרה/ היו האווזים שומרים/ על פתחי הבתים.// פעם בכפר, אמרתי/ היה הגרון ניחר/ משמועות האהבה/ העוברת דרכו.// נרצח האווז, החווירה/ השכנים מלחשים/ נקמה ומעלילים... רציתי שתאמר/ הלך האווז לעולמו// שמרי את עלינו במקומו".

אבל רובד השפה והתרבות של העולם הישן מוטמע בשיריה של גלוברמן בדרכים נוספות. כך, למשל, בשיר הנהדר הפותח את הספר: "תני לשמש לדבר/ לגוף המתעורר/ שכבי כענב לשיכר/ שכבי עד סוכר... אולי בט"ו/ יום יבוא/ ותחת איזו תאנה". כך גם בשער המרכזי שלו, ובו גלוברמן משרטטת מעין מחזה-דיוקן של אם שכולה.

14 שירי המחזור, הכוללים הוראות בימוי, משרטטים תמונות מקומיות מאוד: "את עורמת אבנים./ להתגונן או לתקוף/ יצעקו השכנים.// בעיקר לערום/ על הקברים". אבל בייסוריה של האם, שאולי נטרפה עליה דעתה, יש משהו המדיר אותה מן הישראליות, ועושה אותה לאשה מ"שם". "לילה לילה/ היא הולכת/ אל היער/ שם נולד", כותבת גלוברמן. "אשה של אור/ בלשכה אפילה... עתה יתעלם/ ויתכחש/ שמיה רבא".

אפילו כשהיא מתארת מעמד מאובק ומקומי וקשה כטירונות בנות (כפי שאפשר לשער), גלוברמן טובלת אותו באור מיתולוגי משלה. "נערות הולכות במדבר/ נושאות מסרקים ומגבות/ תהלוכת כלולות לחשכה... מתפשטות כמו זעיר/ אמזונות, עור פשוט/ עור מתוח/ עור מושפל... מחזיקות בשטף המים/ והאור, בכי ליל/ בכי חול". המתיקות והאיום, היצרי והמרוסן, האישי והמודע לכלל, אלה דרכי השיר של גלוברמן. אולי לכן היא שואלת: "כתבת עכשיו?/ יש לך ריח/ של מי שכתבה".

וגם: נחשול האנרגיה האדיר שמייצרים אנשי קבוצת "מעין" מתגלגל ללא הרף בשלל אופנים של אמנות, בליינות ואקטיביזם פוליטי, ומתכנס אחת לכמה חודשים לדפוס. הזרמת האנרגיה היא כמעט ממהותה של הקבוצה, וכתב העת שלה נדמה לעתים רק כעוגן המאפשר לה לאחוז במה שמטבעו הוא חסר צורה ומתפשט ומסרב לכל קיבוע. אולי לכן אחד הדברים המעניינים תמיד בגיליונות "מעין" הוא ההקדמה. יהושע סימון ורועי ארד מנסחים שם מניפסטים-זוטא, שהם לרוב לא רק מרעננים ביומרתם החצופה, אלא גם מאירי עיניים, מטרידים אפילו.

"'מעין' הוא לא רק עיתון שירה", הם כותבים הפעם, אלא "עיתון אקטואלי שכמו היומנים האחרים מנסה לסקר את האבסורד הישראלי... חלק מהעדנה החדשה של השירה קשורה לבגידה של האומניות והמדיה האחרות... אנה פוליטובסקיה, העיתונאית הרוסייה שנרצחה לפני ארבע שנים, השוותה את המדיה של תקופתה לאותם ליצנים שמשעשעים בין המערכות... המטרה של ?מעין' היא להשפיע על המערכות עצמן". מעניין לגלות, לפיכך, שבין מאות העמודים של "מעיין" ונספחיו, המשכנעים יותר מבחינה ספרותית (אם מותר להשתמש בשיפוט שמרני שכזה) הם יוצרים שכבר נקלטו במערכת או יובאו ממנה (עינת עינהר ואפרת מישורי, למשל, אפילו ארד עצמו, ובאופן מובהק יותר, קלאס אולדנבורג, שדברי שירה נהדרים מסתתרים במניפסט אמנות הפופ שלו). השפעה או הטמעה? לאנשי ביקורת התרבות הפתרונים. מכל מקום, גם בין עשרות היוצרים הצעירים והפזיזים הגודשים את "מעין" אפשר למצוא כמה קולות מעניינים ורגעים יפים, כמו שירה הקצר של דנה מרקוביץ': "דרך חצי הכוס הריקה/ רואים יותר טוב/ את היד אוחזת בה ברעד" (אם לשלוף דוגמה מקרית למדי). וכמובן, המוסף הערבי-עברי המתעד את פעילות "שירה מפרקת חומה" של הקבוצה מרגש מאוד, אולי אפילו חשוב.

"בחשיפה ארוכה" / אביטל גלוברמן. אבן חושן, 67 עמ', 54 שקלים

"מעין", כתב עת לספרות, שירה ורעיונות, גיליון 6. עורכים: רועי ארד ויהושע סימון. הוצאת מעין, 144 עמ' (לא כולל מוספים), 17 שקלים




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו