בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים שבשירה | ביוגרפי בעל כורחו

"מבחר השירים, 1975 - 2010" מאת ישראל בר-כוכב

3תגובות

בראיון לרגל צאת ספרו "שמועות" (הקיבוץ המאוחד, 2009) אמר המשורר ישראל בר-כוכב, כי אילו התבקש לכתוב ביוגרפיה של אמן-משורר-סופר כלשהו, היה כותב ביוגרפיה "המשחררת אותו או אותה מהפרשנויות הפסיכולוגיות, הביוגרפיות, ומעמידה במרכז את הנפש היוצרת, החופשית מכל מה שמפחית מערכה". בכך, בעצם, העמיד בר-כוכב אתגר גם לפני הקוראים בשירתו שלו, המקובצת עתה באסופה המפעימה "מבחר השירים". הרי בעצמו כתב: "שפתנו בוקעת/ מביצת הילדות// הגוף צובר/ מלים ופחד".

כפסיכולוג בהכשרתו, וכמי שיצירתו חוזרת שוב ושוב לילדותו וליחסיו הקשים עם אביו, שירתו מזמינה בדיוק את אותה קריאה פסיכולוגית-ביוגרפית שהוא מבקש להיחלץ ממנה. ואולם, ייתכן כי מה שבר-כוכב מבקש לומר הוא שהשירה עצמה היא רגע היחלצות של הנפש מכל מה שמפחית מערכה, מהגוף הפרטי, מנטל היום-יום ויחסי האנוש, מן "החיים". האם הוא מעניק בכך לשירה מעמד מטאפיסי, רומנטי? גם כאן מהלך בר-כוכב על חבל דק מאוד. כשם ששירתו האישית מנסה כל-כך לחמוק ממתן עדות על מבנה נפש האדם, שירתו ההגותית מפילה אל האדמה הקשה כל סנטימנט, כל ניסיון המראה מטאפיסי. ובכל זאת, היא שואפת לגבהים, להבנה או לאחיזה במכלול שנגזר עליו להישאר חסר פשר, שהרי היא נכתבת. "לעולם נראה את הארץ מנגד/ ומהי שירה?" הוא שואל, ועונה, במקום אחר, "יש מאין/ אל אין".

לפחות לפי שיריו, תפישת העולם של בר-כוכב אכן פסימית מאוד. "במדבר הים התיכון אלוהים/ פיזר אותנו, כשלווים צהובים, עדיני פלומה/ רובצים בחול הלוהט ביללה/ בבכי עמוק". אמנם "בשדה הראייה לרגע, כזיקוק די נור/ איש מהבהב אל זולתו", אבל גם אז הוא "מקיש על עצם/ החזה, תיבת תכשיטים ריקה". מכיוון שהפסימיות הזאת מהדהדת את דמות אביו של המשורר ("עקרת ממילונך את המלה אהבה ואת/ המלה אושר", מתריס הבן), קשה להתכחש לפרשנות מהסוג שבר-כוכב מבקש לדחות. הקושי אף גובר לנוכח שורות שכמו מאיירות את התיאוריה הפסיכואנליטית: "בכל גוף מוטבע חלום אבוד:/ ילד נושא ידיים, משתאה (...) נוכח איקונות הוריו הוא נעקד/ אל קורות/ חייו". ובכל זאת, הפרשנות מושהית לרוב או נדחית הצדה מפני המלים המדודות וההדורות.

בשירתו של בר-כוכב יש לא רק רפלקסיה מדויקת, אלא גם איזה מסתורין מרהיב, יופי מרומם. אבל הילדות נותרת הציר שסביבו היא נעה לרוב. "כשנפתחה אורוות הילדות/ נמלטו הסוסים/ והבנתי שזה הכיוון הנכון/ אבל לא היה בכוחי לרוץ כמותם/ ולא יכולתי שלא להביט לאחור".

אותה ילדות לעולם אינה מחוז כיסופים נוסטלגי. לעתים היא זירה של אימה פשוטה ("קופא בדרך אל הלוח" - כמה חרדה והשפלה ואכזריות גלומות במשפט קצר אחד) ולעתים של הבטחה ועושר, שסופם להיכחד ("המורה המת שב לחצצר בקולו החדגוני את אמיתות החיים:/ ?חכו חכו', עוד תראו!/ וככלות הזמן/ אכן ראינו").

ובכל זאת, תיאורי חייו המוקדמים של המשורר ברמת גן ובגבעתיים הם מן היפים שבנמצא, ודי בהם לעורר תחושת שגב פתאום, וכמוהם תיאורים של ערים זרות, של ונציה ואיסטנבול ולונדון, ושל האהבה המינית ושל רגעי מפגש עם ספרות ואמנות, מדנטה עד דמיאן הירסט. "לעולם לא יניח סוס של פיקאסו את רגלו על האדמה", כתב בר-כוכב על הציור הידוע, "מהו הסוס?/ רמז שניתן היה לצאת אל העולם./ מהו הנער?/ מי שמביט מעבר לכתף החלום". נדמה אפוא שבר-כוכב מבקש למצוא את חירותו ברגע הקצרצר שרגל הסוס עוד מרחפת בו באוויר, ברווח הזעיר שבין החלום לידיעה על התנפצותו המובטחת, בסדק שבין הבקשה לחרוג מן העולם ובין אי היתכנות החריגה. אולי לכן חשוב לו כל כך להבחין בין הנפש היוצרת לנפש החווה.

אכן, הוא ביוגרפי ללא עוררין, אך הביוגרפיה אינה משתלטת על שיריו. אכן, הוא אינו מאמין במה שמעבר, ובכל זאת, הוא מטאפיסיקאי בשאיפותיו. במידה רבה, הפלא שבשירתו נובע מיכולתו לאחוז במקל בשני קצותיו - ולהציב אותו בפי הסדק.

כיצד הוא עושה זאת? זה עניין של נימה, כלומר של שירה. כנגד הכאוס המשתולל מבית ומחוץ בר-כוכב מעמיד לשון מאופקת להפליא, עשירה ובהירה ונטולת עודפים, מעודנת ככל שאפשר להיות בלי לגלוש לליריות שקופה. הרכות שבה מושתתת על משפטים חצובים בסלע. היא ניחנה במקצב ספרטני, העושה אותה, בין השאר, לאובייקט צלילי מוחש, ויש בה ניפוי מתמיד של מה שמיותר. במלים אחרות, דווקא רגישתו של בר-כוכב לכל מה שמפעיל את שירתו - שוב, הפסיכולוגיה, הביוגרפיה, התהיה על מצב האדם - כמו מחייבת אותה להדגיש את ייחודה על פני צורות ביטוי אחרות, את מה שאינו יכול להיתרגם לשפה אחרת.

רגישותו ומחויבותו אלה, החוברות יחד, עושות אותו למשורר צלול מאוד, מעמיק מאוד, שלשירתו איכות מלנכולית מהפנטת, והאינטימיות מצטברת בה לאטה לכלל מפגש אנושי פשוט ונדיר גם יחד. ראוי אפוא ש"מבחר השירים" יקבע את מעמדו בשורה הראשונה של כותבי השירה העברית בת זמננו, לא רק בקרב יוצרים אחים - בר-כוכב נחשב משורר של משוררים - אלא גם בקרב הקהל הרחב. ישראל בר-כוכב הוא המשורר הטוב ביותר שכנראה אינכם קוראים.

"מבחר השירים, 1975 - 2010 ". ישראל בר-כוכב. אחרית דבר: אורי ברנשטיין. הקיבוץ המאוחד, מוסד ביאליק, 331 עמ', 98 שקלים.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו