בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שירי המגילה: מהדורה דו-לשונית עברית-יידיש" מאת איציק מאנגר | והמשתה עדיין נשמע

תגובות

שירי המגילה: מהדורה דו-לשונית עברית-יידיש

איציק מאנגר. תירגם מיידיש והעיר: דוד אסף. איורים: נעם נדב. כולל תקליטור ההצגה המקורית ביידיש. הוצאת חרגול ועם עובד, 210 עמ', 118 שקלים

תחת העין יש לי לא ספר אלא, נאמר, תיבת נגינה. ארבעה לוחות-עץ סוגרים סביב חלל ריק ודומם, עד שזרוע בשרוול מזוהם מסובבת מנואלה ואז מתחיל שוב להתנגן המשתה. היין נשמר כבר 2000 שנים ויותר. אסתר המלכה הזדקנה. הוכתרה פעם אחת בשושן הבירה ופעם נוספת בפולין לפני המלחמה. אומן המנואלה הוא המשורר איציק מאנגר (1901-1969) והתיבה מנגנת את שירי מגילת אסתר שכתב מחדש ביידיש ב-1936.

במגילה הזאת מרדכי הצדיק שותה כוסית של יי"ש בבית המדרש החסידי, והמן מבקש להיקבר עם אטמי-אוזניים כדי שהרעשנים לא יחרישו את אוזניו. סמוך לארמון המלך מופיעות סדנאות היזע המודרניות של החייטים העניים בפולין, ובהן חייט בודד אחד שמאוהב עד כלות באסתר. הוא ינסה להתנקש בחייו של אחשוורוש, כדרך המהפכנים בראשית המאה שעברה, עד שיומת בתלייה ויותיר אחריו אם גלמודה וענייה שמדליקה לזכרו נר נשמה ומקללת את המלכה: "העיקר שהיא חוגגת... שיחשך לה אור פורים - לה ולמרדכי דודה, השתדלן בן הגבירים".

המהדורה החדשה בעברית לשירי המגילה מאת איציק מאנגר היא כזאת תיבת נגינה. רק פתחתי אותה בערב שקט ובודד בביתי, והמדרש החילוני והיפה של מאנגר החל להתנגן במאמע-לשון שלי, כלומר בעברית ישראלית: "הערב כחלחל כתפילה -/ וחרש זבובים יזמזמו על הקיר/ את נגון המגילה". שירי המגילה מובאים כאן בתרגום חדש מאת דוד אסף ומלווים בביאורים קצרים וקולעים פרי עטו, המוליכים משיריו של מאנגר אל מגילת אסתר ומדרשיה השונים.

זהו תרגום שני של שירי המגילה לעברית. ב-1969 נדפס בספריית פועלים תרגומו של מרדכי אמיתי בליווי עיטורים מאת שרגא ווייל. אמת היא שחרוזיו היפים של אמיתי לא יתקבלו כבר היום כלשון ההיתולית והמדוברת שאליה התכוון מאנגר, ומכאן עיקר נחיצותו של התרגום החדש. תרגומו של דוד אסף שינה את לשון הפנייה בהתאם לשינוי הקהל, שב-40 השנים שחלפו מאז תרגומו של אמיתי הזדקן ונולד ושוב התבגר כבר.

על כריכת המהדורה החדשה שתי צלליות פשוטות גפיים בריקוד של שיכורים, מתוך איוריו של נעם נדב המלווים את השירים. וכמו פרשנות מרתקת לגלגול ספרות יידיש בישראל, התרגום העברי מודפס כאן על דפים לבנים המעוטרים באיורים גדולים ומסמיקים מצבע, ואילו המקור היידי מופיע אחריו בדפים צהובים שהתיישנו כביכול ובליווי צלליות ושרטוטים בעט שחורה. חשיבותה של המהדורה היפה הזאת בכך שהיא מבקשת להציב את שירי המגילה תחת העין, להשיב אותם אל מחזור הקריאה, להפעיל אותם באיורי רצף כמו בסרט אנימציה. לכן רבותיי, תנוח דעתכם. אין זה מפעל ריאקציונרי שמגיח מן המרתפים המאובקים של הארכיון בירושלים, או חלילה מבין המדפים של הספריה האוניברסיטאית. זו מהדורה המבקשת ליהנות מהיצירה של מאנגר ולאהוב אותה עכשיו. לא פעם.

האמת היא שאני עצמי, יותר משאני אוהבת את שירי המגילה אני חוששת מהם. הרי זו תיבת נגינה שהיא רק לכאורה בלה ושחוקה, אבל למעשה היא חזקה יותר מכל הווה. ורק טרובדור, או שפילמאן, או נגן רחוב לילי כמו מאנגר יכול לנגן בה תמורת כמה מטבעות ליין הזול שהוא שותה ודיו לעט הכותבת שלו, כי רק מאנגר ידע: המשתה הארור תמיד מתנגן מחדש, לא יפסיק לעולם לא ישתוק. והנה, עיניכם הרואות, גם שנת 2010 חלפה והמשתה עדיין נשמע במנואלה שבורה כבר מרוב שימוש ומרוב בלייה.

לכן יפה עשו דוד אסף ונעם נדב שלא פסחו על הצליל הנמוך והעצוב של הבלדה הנלווה לכל שירי המגילה, והחליטו בין היתר לצרף לשירי המגילה שיר נוסף, שאמנם לא נכלל במהדורה המקורית ביידיש, אבל הוא קשור בה ללא ספק. זהו השיר על טווס הזהב, המובא כאן בתרגומו של בנימין טנא. טווס הזהב המחפש במעופו אחר ימי האתמול. הוא צופן החיבור בין העולם החדש ובין הישן, חיבור שאליו מכוונים כל שירי מגילת אסתר של מאנגר גם יחד. אותה ציפור שמשית פוגשת בחיפושיה את הטורקי הרכוב על סוסו ואת הדייג הפורש את רשתו; באיורו של נעם נדב מטוסי הקרב של מלחמת העולם השנייה כבר דולקים אחריה, והאלמנה הלבושה שחורים תהיה זו שתאמר לה לבסוף כיצד גוועו אותם הימים והיכן נקברו.

אני מתבוננת בימי האתמול של מאנגר. תצלום בחברת שלונסקי בקפה "כסית" מ-1963? אולי 1964? מאנגר אוחז בידו הימנית בכוסית ובשמאלית בסיגריה כבויה. אורח לרגע בימי המדינה. עיניו עצומות. שערו המאפיר מסורק לאחור. אלכסנדר שפיגלבלאט מביא דברי מכר שסיפר שהיו לו, למאנגר, פנים חיוורים כשל מומיה, ומהם הציצו זוג עיניים שחורות, פוזלות בצורה מאוד מוזרה, כאילו ברק משונה חצה את מראהו.

מאנגר נהג כדרכם של אמני המשחק היהודים הראשונים, קבצנים עלובים, שוליות בעלי-מלאכה, שהעבירו את שושן הבירה למחוזות אירופה בעיבוד דרמטי עממי. כמו חייט עני אך בעל ייחוס למסורת החילונית המפוארת של ספרות יידיש הישנה, מאנגר גזר ותפר מחדש את פסוקי המגילה כמידת זמנו ולשונו היפה. מאז עלתה משפחת בורשטיין על במת תיאטרון החמאם שביפו להציג את שירי המגילה במחזה שכתב וביים שמואל בונים ובשירים שהלחין דובי זלצר. ומאז שרה חווה אלברשטיין את שירו היפה של טווס הזהב, ובשנה האחרונה חזר תיאטרון יידישפיל והציג את שירי המגילה, ועתה מוגשים סוף-סוף השירים הללו במהדורה דו-לשונית, בתרגום חדש ובצבע ובליווי תקליטור ההקלטה של שירי המחזה המקורי, מוכנים למהפכה של קריאה חדשה. רק צאו וקראו.

לילך נתנאל חוקרת את כתבי דוד פוגל בעברית וביידיש



מתוך הספר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו