בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"במלוא מוטת הבריאה" מאת חן ישראל קלינמן | כתב התנועה

"במלוא מוטת הבריאה", ספרו השני של חן ישראל קלינמן, כתוב בבולמוס קדחתני ובלהט רומנטי ובדחף הגותי-דתי מסחררים ונטולי מעצורים

תגובות

נדמה כי מתקפת כתיבה שכזאת לא ראתה השירה העברית זה זמן רב. "במלוא מוטת הבריאה", ספרו השני של חן ישראל קלינמן, כתוב בבולמוס קדחתני ובלהט רומנטי ובדחף הגותי-דתי מסחררים, נטולי מעצורים, כפייתיים כמעט, אולי כראוי לניסיון להקיף את כליות הקיום בהינף קולמוס אחד. קוצר הנשימה שמעוררת הקריאה באוטוסטרדת המלים של קלינמן אינו מאפשר אפילו לנסות לסכם את קשת הנושאים שהוא נוגע בהם ואת תהפוכות הרוח הבאות לידי ביטוי בכתיבתו, אבל אפשר לדוג מתוכם לא מעט הארות. "בדידות היא כשנוכחים כי בני האדם משוחחים ביניהם/ ואינם יודעים שזו תפילה", למשל.

בדידות, שיחה ותפילה. כמה יפה. כמה פשוט. אלא שהפשטות, הצמצום, אינם דרך השיר של קלינמן. בעצמו הוא טוען, "דווקא האיפוק, דרישת האיזון, הריחוק הרגשי/ הם הם הסטייה מן הבית./ צידוקה והנצחתה של סטייה זו היא גלות מרצון./ כל קיום זך, צרוף, נושא את תכונת המלאות והמסירות". אם רואים במלים אלה מניפסט רומנטי, אין פלא שהשורות הבאות קובעות, "לעד תהה הנפש גוחלת, נכונה עם בוא הרוח לדלוק בערות ולמלא כל עלמין/ לעד אתהלך באישונים דומעים מרוב לטישה אל מרקם הזיו/ דלוק עיניה של נשימת היופי". אישוניו של קלינמן דומעים לנוכח יפי העולם, אבל רק לרגע. לרוב הוא חש כי מבטו נבלם לפניו. בלימה זו מקורה אולי באי הסתפקות בגלוי לעין ובבקשה לחרוג אל עולמות עליונים. בעצם, בזאת עוסק ספרו של קלינמן, בתחושה העמוקה כי "יש אור חריג אחר, חום חריג אחר/ אהבה חריגה אחרת... יש אלוהות חריגה בתכלית". אולי אפשר לאחוז בהם, אבל רק לרגע קט, ו"מיד, אני יודע, יפוג תוקפם כממד נסתר". מה שמעניין הוא שקלינמן מאמין דווקא ביכולתו להתמזג במה שמכונה המוחלט, אבל נמנע מכך בשל אנושיותו, ומכאן הטראגיות שבקיומו. "קושר את ידי ואת רגלי מצמיד לקרקע הישנה/ נתון למסך היורד כי איני מסכים לעזוב הכל ולחרוג... כי חפץ לשוב את הקור היחסי ולהתכסות באור המוכר/ כי צריך לחברת אדם, לאכילה ושתייה/ לאהבה מחמרים נוספים/ אם גסים אם עדינים".

התנועה העיקרית בשירתו של קלינמן היא אפוא אנכית. לא רק נסיקה ונפילה בנוסח איקרוס ("מעופנו יופל כזבובים בשמשת השמש ההיא"), אלא גם תנועתה של הקדושה מן הרקיע אל הקרקע ולהיפך. קלינמן מקבל ללא עוררין את החלוקה הדיכוטמית לחומר ולרוח, ליחסי ולמוחלט, אבל אינו מקובע על דרך אחת לנוע ביניהם. קטע יפה, אישי אולי, מלמד על כך: "בסך הכל להוריד את הכיפה/ וכל האוויר נמטר על הגוף הגלוי בגשמי ברכה/ לצעוד גלוי ראש ולגלות עולם/ מכפות הרגליים אל כיפת השמים, האגן פתוח/ להמטיר קדושה מלמטה".

בעצם, הנימה האישית, הסיפורית, אינה נדירה בשירתו של קלינמן, גם אם היא מסתחררת לרוב בניסוחים רליגיוזיים ופילוסופיים מרובי מקורות והקשרים. במידה רבה, הנימה האישית הזאת היא שעושה את "במלוא מוטת הבריאה" לספר מרתק וראוי למעקב, שכן מבעד לייסוריו האינטלקטואליים של קלינמן מבצבץ ומצטבר לאטו דיוקן עצמי משכנע, נוגע ללב, דיוקן הגובר באנושיותו על היומרה העצומה שבכתיבתו. "שמי חן ישראל ואני כותב שירים כי אני סירוב להיגמר", הוא כותב בפתח הספר, וקביעה-תחינה זו מהדהדת בספרו אף יותר מתועפות "תמסורות האהבה, חליטי המוסר וחרכי הקודש", למשל, המניעים אף הם את כתיבתו, לדבריו.

קלינמן מריץ את הגיגיו בין אקזיסטנציאליזם למיסטיקה קבלית, בין בקשת קודש לניסוח תורת מוסר פרטית, בין רוחניות ערטילאית לפילוסופיה אנליטית, בין חקר ההיסטוריה לתולדות הנשמה הפרטית. בכל אלה הוא אינו מחדש הרבה. לכאורה, אין איזון בין היומרה שלו להישגיו הפילוסופיים. אלא שהוא אינו פילוסוף, אלא משורר, וכמשורר עומדות לזכותו כמה מעלות. עם הראשונות שבהן אפשר למנות את תחושת הכורח הפנימי הממלאה את "במלוא מוטת הבריאה" ואת השימוש המשכנע במלים: ב-321 עמודים צפופים וגועשים קלינמן מגלה לא רק עושר לשוני בלתי שכיח, אלא גם נדמה מחושב בלשונו, מבקש דיוק חרף השפע וחרף האקספרסיוניזם המתפרץ שלו. במלים אחרות, גם אם אינו יודע את סוד הצמצום, הגודש בשירתו אינו בהכרח עודפות, ולכן הוא מלהיב בדרכו, רותם את הקוראים לתנופתו. עם זאת, כשקלינמן עוצר לרגע ומניח לחלק מדף הנייר להישאר לבן, אפשר לעצור לרגע ולהתרשם מדבריו מתוך קשב ומחשבה. אפילו הוא עצמו מציע, "גם את פיזור הנפש יש לאפשר בנחת/ להביט רגל על רגל". פיזור הנפש אצל קלינמן ממשי, יש לומר. לעתים נדמה כי התפוצצה בתוכה פצצה.

מעלה נוספת של קלינמן היא היומרה עצמה, וליתר דיוק, תנועת הנדנדה שבין השאיפה כבדת ראש והנועזת לפענח את העולם ולפלס דרך לגאולה ובין איזו תמימות. מצד אחד, הוא קובע, "כל הסבור כי העולם הוא משחק ילדים ששותפים בו מבוגרים/ משעמם או מחריד אותי". מצד שני, הוא מודה, "ילדים, לעומת זאת, משחקים בכוונה גדולה". במידה רבה, שירתו של קלינמן היא משחק בכוונה גדולה.

במלוא מוטת הבריאה. חן ישראל קלינמן. עמדה, 321 עמ', 70 שקלים




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו