בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים שבשירה | אני לא נביאה

"מסעו של יונה" מאת סיון בסקין

3תגובות

"נביא בבטן הדג - גרוטסקה/ גוזמה ספרותית ברורה/ אני בכלל לא ביקשתי פרוטקציה/ למשרת נביא ארורה", מצהירה סיון בסקין בשמו של הנביא המקראי בפואמה שהעניקה לספרה החדש, "מסעו של יונה", את שמו. "הם יאכלו אותי ביחד/ עם אצות וקשקשים/ השליחות הזאת היא ואחד/ רעיון בלתי ישים", היא כותבת בה עוד, בזריזות לשונית ראויה לציון.

בפואמה חיננית זו בסקין מגוללת את סיפור יונה בקולה שלה, אך אינה מוסיפה עליו הרבה. היא אינה נוקטת עמדה אשר למשמעותו האתית, למשל, ואינה משתמשת בו כבאלגוריה אקטואלית. כביכול, סיפור יונה אינו משמש אותה אלא כחומר גלם לשעשועיה הלשוניים, לשירתה נטולת הפאתוס. ואולם אפשר שבחירתה של בסקין בסיפור זה דווקא אינה שרירותית לגמרי. בהתייחסותה המחויכת, נטולת החשיבות העצמית, ליונה, בסקין אולי מצהירה שאין היא מקבלת על עצמה את התפקיד המיוחס למשוררים מאז ימי העולם העתיק - הנבואה. כובד ראש אינו דרכה ואין היא נושאת בשורה.

ספר הביכורים של בסקין, "יצירה ווקאלית ליהודי, דג ומקהלה", משך לא מעט תשומת לב אל כישרונה החצוף ואל חבורת "הו!" ואף עורר מחלוקת אשר לעומקה ולתוקפה של הצעתם המשותפת לחזור לשירה שקולה וחרוזה. אפשר שהפואמה "מסעו של יונה" מגיבה על מתקפות מבקריה. אני לא נביאה, בסקין כמו אומרת, אל תהיו כבדים. ואכן, הקלילות שבה היא מתייחסת לעצמה ולשירתה מבורכת ומרעננת מאוד, אלא שיש משהו מטעה גם בצמצום שירתה אל שעשועי משלבים וחריזה. לפואמה "מסעו של יונה" אכן משקל נמוך למדי, אבל הנפח הרגשי והאינטלקטואלי של שירת בסקין מתגלה באופן משכנע בהמשך הספר, בסדרת שירים המציירים בהדרגה דיוקן כובש לב של צעירה תל-אביבית מבריקה, מהגרת אמביוולנטית באגן הים-התיכון, אם טרייה, הערה למימד הטראגי של הקיום ומבכרת להתמודד עמו בכליה שלה.

כך, לנוכח הידיעה על "מנהיג גוסס, כעין אדם נורמלי", בסקין כותבת: "מחלה. קטלת/ ערוץ שליטה מושלם לכל קהלת... ואין תוכנית, ואין ללכת הלאה/ פנים האדם גלוי: במת לה-סקאלה". גם תאונה קשה שעברה בהרי האלפים מובילה אותה להרהור עקרוני על סופיות החיים ומשמעותם, וגם כאן, חרף הבהלה, היא שומרת על אותה נימה מבודחת כביכול, נימה מארגנת, מקנה שליטה. "כל מקרה פחד מוות הוא טעות של המוות עצמו", היא מעירה בחוכמה לפני שהיא מתארת בהומור את התאונה עצמה, "גלגול מטורף, שנועד, בחצץ מצקצק/ לעטוף את גופי בהר, כמו גבינה בבצק". אחר כך היא מודה, "הלוואי שביום שיבוא יומי/ זה יהיה כה גשמי", ורק לסיכום היא מטיחה במלוא העוצמה: "כל מקרה פחד מוות הוא רק הכנה לרמה הבאה/ של בדידות... מעולם לא הייתי כל כך לבד וכל כך לבד/ כמפעל שהושבת, כמשא שהושמט/ וזה עוד כלום לעומת".

כנגד כל הארעי והנידון לכליה, בסקין מעמידה כביכול את האמנות והנצח המובטח בה. היא מתבוננת בגופו של בעלה הישן במיטתו ופונה ממנו אל רפרודוקציה של דירר. "תסלח לי יקירי, על נהירה/ אחרי רישום, שתוך חמש מאות שנה/ הפך לבן דמותך לצורך אמונה// ביכולתו של גוף ליצור עולם/ של אמנות, שלא הולך, לא נעלם/ שם אין זיוף בטון, ואין רישום כוזב/ אבל עיניך עצומות, וזה כואב". המתח בין הארעי לחולף אינו נפתר באמנות, וגם לא המתח שבין הנשגב ליומיומי - "אי אפשר לברוח, את זה הבינו עוד ביוון" - אבל האמנות היא מורשת יציבה וירושה לעתיד לבוא. על כן, לבתה התינוקת בסקין מבטיחה: "כשתגדלי קצת, ניקח אותך אתנו לרומא... ועכשיו, קבלי את באך (ללא התוספת ?בייבי')", ובשיר הנהדר "תכנון המשפחה" היא שואלת: "איך היא תדע שלא מתיישן/ שום דבר עתיק/ בעולם הצומח, כמו באמנות". לידת בתה מעמתת את בסקין עם אובדן תרבות מולדתה, ליטא, אבל גם מפייסת אותה עם ארצה החדשה. "האם יבוא עץ אלון להגן על בתי?/ עץ ערמון להגן על בתי? עץ אגוז להגן על בתי?... רק הפיקוס של תל אביב/ רק הפיקוס של תל אביב".

אכן, חרף נדודי התודעה של בסקין, מטיילת ספרותית המתכתבת עם גיבורי המיתולוגיה היוונית כמו עם משוררי המודרנה הרוסית והצרפתית ומביאה רשמים מילדות אבודה בשלג וממסעות בוגרים באירופה ובהודו (מבחר תרגומים משלה לשירים של מרינה צווטאייבה אף מובאים בסוף הספר), חרף נדודים אלה במרחב ובזמן, תל אביב תופסת מקום מרכזי ב"מסעו של יונה".

באופן פרדוקסלי כמעט, בסקין היא משוררת מקומית מאוד, שגעגועיה נטועים בכאן ועכשיו ואינם מבטלים אותם, אלא קולטים את תדריהם ומשתלבים בהם. אחרי הכל, תיאורי תל אביב של בסקין אינם רק משקפים את רוח העיר החיונית ומלאת הסתירות הזאת - "איך העונג התל-אביבי/ החליף את הצינה השדופה/ של ימי ?הניכור האורבני'/ ששוחרר בגיחוך קב"ני/ על אי התאמה לתקופה" - אלא בכוחם אף להסביר את טון כתיבתה כולה: "ישנה תרבות גבוהה במקומות של מנוחת הנפש/ אחרי הכל, האם כולנו לא יצאנו מהקצף הלבן/ על חול איי הנופש של אם הדגים - יוון?"

"מסעו של יונה". סיון בסקין. הוצאת אחוזת בית, 139 עמ', 78 שקל




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו