בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הלכתי שנים לצדך: שירים" מאת מרדכי גלדמן | דיוקן האמן כאיש צעיר. ומבוגר

ספרו של מרדכי גלדמן מיוסר, מעניין ומפגין כישרון כתיבה מיומן ומגוון, אך הוא עורר בי משאלה שבספריו הבאים יפחית את המינון האינטלקטואלי וישוב וייגע באצבעותיו בפצעיו המדממים

5תגובות

הלכתי שנים לצדך: שירים, 1970-2010

מרדכי גלדמן. הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, כרך א': 367 עמ', 90 שקלים; כרך ב': 379 עמ', 90 שקלים

מדפי הספרים מתעשרים לאחרונה בלקטים משירי משוררים ומשוררות, המאפשרים למי שמכירים את ספריהם לשוב ולפגוש שירים אהובים, ולמי שאינם מכירים - להתוודע לשירים מתקופות שונות ולעקוב אחר הדרך שעברו הכותבים לאורך זמן. מרבית הכרכים הללו מרשימים מבחינה חיצונית וזוכים לכריכות קשות ולשערים מושקעים, מה שאינו מובן מאליו בימינו, שבהם נמדד כמעט הכל בכסף. צמד הכרכים הנוכחי, המכנסים את עשייתו השירית של מרדכי גלדמן זה 40 שנים, מציב לפני הקוראים אתגר לא פשוט, הן בשל היקפם, הקרוב ל-750 עמודים, והן בשל השירים עצמם.

גלדמן הוא אדם ויוצר מגוון - פסיכולוג קליני, אמן פלסטי ומשורר עטור פרסים. שיריו משקפים עולם עשיר של ידע, קריאה ומסעות, ממקורות היהדות ועד לספרי זן, מהתרבות היוונית הקדומה ועד ערים שונות בחו"ל. הקשר העמוק שלו עם היפה והאסתטי משתקף בשני דיוקנאות שלו, מעשה ידי יאן ראוכוורגר, המעטרים את שערי הספרים. משער הכרך הראשון נשקפות פניו של גבר מבוגר, ממושקף וקירח, חשוק שפתיים וסגור, הניצב על רקע של כיסאות. ראשו בוקע מחולצה שחורה הנראית כאילו היתה שולחן שהכיסאות ניצבים סביבו, חפץ דומם ולא מעטפת לגופו החי של אדם. משער הכרך השני נשקפות אותן פנים בגירסה צעירה יותר וחומת שיער. גם כאן הן צפות על רקע של חולצה כמעט בלתי ממשית, ומעליהן מרחפים עצים ירוקים ורעננים, אך הפנים חתומות, והעיניים מביטות פנימה ואינן מגלות דבר. אני מתעכבת בפירוט על השערים, משום שהם הותירו בי רושם דומה לזה שהותירו בי מרבית השירים: מבטה של עין המיטיבה להתבונן ביופי ובכיעור גם יחד ומתארת פרטי מציאות, חזותית ופסיכולוגית, וחוויות של מצוקה, בדידות, אכזבה, אשליה ואהבה, אבל נמנעת כמעט בכוח מלהביע רגשות.

גלדמן מפעיל היטב את השפה, שאליה הוא שב ומתייחס בשיריו כאובייקט נוסף להתבוננות ושבשליטתו בה הוא מתגאה. הוא משבץ בה הרמזים מקראיים לצד הרמזים מתרבויות אחרות ומשתמש במיומנות בארגז הכלים הטכניים של משורר ותיק ומנוסה. הוא כותב שירים ארוכים וקצרים, שחלקם כוללים חריזה לא רבה אך מושלמת, שב וחוזר לאהבה ההומו-אירוטית כאהבה, כתשוקה וכפורנוגרפיה, אך לרוב נמנע בעקביות מלחשוף את הכאב העומד ביסודן של כל אלה.

חשיפה רגשית ומרגשת, הכתובה אף היא היטב, הוא מציע לקוראיו רק בפתח כרך א', במבוא, שבו הוא מסביר בקצרה מנין נחל את שירו: מהניסיון להכריז על קיומו בילדותו באמצעות המלה הכתובה כדי למשוך את תשומת לבה של אמו, שהיתה עסוקה במכאוביה וביצעה ניסיונות התאבדות חוזרים ונשנים כדי שבני משפחתה יצילו אותה. התיאור המצמרר של טיפות הדם הנוזל על דופן האמבטיה הלבנה משתלב ללא הבחנה עם טיפות הדיו שבהן כתב המשורר הנער את שירו הראשון במחברת בעודו יושב על אותו דופן, וגלדמן מגדיר מאפיינים נוספים של אישיותו ושל שירתו כנובעים אף הם מיחסיו המורכבים עם אמו. סתירה דומה מתקיימת בין העיסוק הבלתי פוסק בעצמו, העומד ביסוד השירים, הכתובים בגוף ראשון יחיד, לבין שם הספר, "הלכתי שנים לצדך", המבטא אינטימיות וזוגיות, בלי לציין מיהו זה שהדובר השירי הלך לצדו - אהוב, אלוהים, או הוא עצמו. כמעט כל האהבות המתוארות בשירים הן אהבות גופניות, לעתים סתמיות ולעתים בוטות.

מבין השירים שאהבתי במיוחד מצאה חן בעיני הפרשנות הרעננה שמציע המשורר בשיר "מים" לדימוי הידוע של נרקיס, שלדעת גלדמן לא התאהב בדיוקן עצמו, אלא דווקא במים שהשתקף בהם ושאתם ביקש להתאחד, "להכיל כמותם את היקום כולו". מצאתי עניין בשירים שונים המביעים את התייחסותו הייחודית לעיר תל אביב, כמקום שהעין המתבוננת בפרטי-הפרטים מוצאת בו סממנים מובהקים של טבע ושל נוף והיד הכותבת מעצימה את נוכחותם, את היקפם ואת עוצמתם. המים, העצים, הציפורים והים שבים ומתוארים בווריאציות שונות ככוחות חיים וכיסודות עולם השומרים בו על הסדר, הציפורים המזמרות בהם מסמלות את השירה, ואף את המשורר עצמו, ונהר הירקון, שאת גדותיו הוא מרבה לפקוד, נהפך בעיניו למקור חיים ולמקור מוות גם יחד. מכאן מובנת קביעתו של המשורר "הקיץ לא אסע", כשהוא מעדיף על פני חוויות התייר "את מגע הנייר/ של ספרים, טיול שכונתי עצל, הרהורים". אהבתי גם את "השיר על האושר", המתייחס לשמו של אבי המשורר, אשר, כהגייתו ביידיש - "אך אבי נקרא על שם האליל/ משני הוריו בקע אשר/ אך מאשר לא שמנה לחמו", ועובר מדמותו של האב ומיחסה של האם אליו אל האושר הגופני שבאהבת נערים, אל תפקידו הנכזב של הבן להביא אושר להוריו ולבסוף - אל מבט הזן המתבונן, המנטרל את האושר מן הרגש האישי.

ארגון השירים מן ההווה אל העבר, משירים חדשים שעוד לא ראו אור עד לספריו הקודמים של גלדמן, נעשה בידי המשורר תוך העדפה ברורה של החדש על פני הישן. מבחינתי, כקוראת, קריאתם הרצופה של שני הכרכים העלתה יותר מן המשותף ביניהם מאשר הבדלים בולטים, לצד בשלות רבה יותר של הבעה אינטלקטואלית המתקיימת בשירים החדשים, שנכתבו על ידי משורר מבוגר ומנוסה.

ספרו של מרדכי גלדמן מיוסר, מעניין ומפגין כישרון כתיבה מיומן ומגוון, אך הוא עורר בי משאלה, שאולי אין זה מן הראוי להעלות אותה באוזני אדם שכנראה בנה לעצמו חומות מגן יעילות. המשאלה היא שבספריו הבאים יפחית את המינון האינטלקטואלי, המתחמק ממעמקי הרגש, וישוב וייגע באצבעותיו בפצעיו המדממים ויכתוב, כמו ברגע הנורא ההוא של נעוריו, על הדופן הלבן של האמבטיה.

הד"ר חנה עמית-כוכבי זכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת על תרגומה ל"לילות ערב: מבחר מאלף לילה ולילה" בהוצאת בבל



מרדכי גלדמן. מינון גבוה של אינטלקטואליות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו