בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים שבשירה: מעגל תנועה

"פינה - יומן שירה" מאת שגיא אלנקוה, ו"לו באתי ציפור" מאת הדסה טל

תגובות

"ישבנך עשוי נוצות", כתב שגיא אלנקוה ב-21 בינואר 2009, היום שבו נפתח ספרו השני, "פינה", המוגדר יומן שירה. עוד הבחין אלנקוה באותו יום: "הכדור נפל למים"; "היום העץ מתכופף בפני הרוח/ מחר הרוח תתכופף בפני העץ". ביום אחר כתב, "פרפר על מקל/ מרטיט בכנפיו", ומיד אחר כך הוסיף, "הבגדים פשטו אותי מעליהם". חיוויים ורשמים, משמע שורות שכולן עצמי ושורות חפות כביכול מן העצמי, אפשר למצוא כמעט בכל עמוד יומן שכזה: "גבעולים שעליהם עננים קטנים/ פרחים המשקים את עצמם"; "המוות אין לו מכנסיים" (26 בינואר 2009).

רוב שיריו של אלנקוה הם לכאורה רק פרקי התבוננות זעירים, הבזקים של שורות קצרות. אלא שכמעט בכל עמוד יומן גם ניכרות שתי התנועות הרחבות יותר שבספר. האחת נובעת מהצעתו של אלנקוה להתבונן בגלוי לעין מבלי להטיל עליו משמעות עודפת אך להניח לידו אפשרות של נסיקה מטאפורית-סוריאליסטית למציאות רכה ושלמה יותר - ובין שתי האפשרויות מתקיימת תנועה מתמדת. השנייה היא התנועה בין סובייקט לאובייקט, המחליפים ביניהם תפקידים תדיר. אם יש משהו פרום, אקראי וישיר מדי ב"פינה", הוא נובע מהתנועה הזאת ובה בעת מתבטל כנגד משמעותה הקריטית. אותה תנועה חסרת שקט, אותה השתוקקות אל קיום יציב ואל תחושת אחדות עם משהו בעולם, אולי גם אל אחדות של הכותב עם עצמו, ממחישה באופן חד את תנועת הנפש של אלנקוה אל מחוץ לבדידותו, את המרחק שעליו הוא מבקש לגשר. "פינה" הוא ספר חזק של בדידות ושל מאמץ אינסופי כמעט למצוא מקום בעולם.

המקום הזה מאיים כל הזמן להתפוגג, שכן, בסופו של דבר, "אקווריום המלים/ מתנפץ/ לרסיסים". אבל המלים הן אולי הדרך היחידה של אלנקוה לתפוש את "ידי הרועדת מבלי שתרעד". הן מקור לנחמה ולצעקה ולהרהור מטאפיסי מנוסח בחופזה, אבל גם לשעשוע. אלנקוה "מניח רגל על/ קצה של מלה/ ומחליק", רואה כי "האיש הזה שצמח באמצע זקני/ מגולח תמיד" וחושב ש"משורר/ תפקידו להיות ארוז/ בשקיק תה". אם כך, לא כל כולו של "פינה" כאב, אבל כולו, כך נדמה, תנועה. כשהיא נעצרת, וזה קורה לעתים רחוקות, אלנקוה מצליח לעתים לצייר תמונה ממזרית ונהדרת של אחדות. כך בשיר האומר, "דיוקן עצמי - משתין אל/ תוך שלולית". אבל לעתים התנועה נעצרת באמצע שטף קדחתני לטובת משפט פשוט, מפתיע, שבהקשרו זה מצליח להרטיט את הלב. "אני אוהב אותך אהבה רבה", כתב פתאום אלנקוה ב-20 באפריל 2010.

השטף הקדחתני לאו דווקא מאפיין את אלנקוה. רבים משיריו קצרים, הבלחות של שורה ושתיים של צירופים אירוניים או התבוננות שקטה בדברים, ולצדם הרהורים חטופים, חלומות, סיפורים זעירים ופניות פייסבוק שאינן תמיד מעניינות אבל בכוחן להמחיש כמיהה להבנה ולקשר. יחד הם מצטרפים למסע שירי קצר נשימה, לתמונת חיים אמינה, נוגעת ללב. בשיר "שתיים בלילה - טלפון לער"ן", אלנקוה כמו מציג לרווחה את המרחב ששירתו מתקיימת בו. "שיר/ טיפה פחות ארעי/ ממופע סטנדאפ", הוא פותח; "לעבוד קשה/ לינוק מהאדמה", הוא חותם. בשיר אחר הוא מקפיא רגע: "שעה לעבודה/ טיפת מים כבדה". אפשר לדמות את שירתו לטיפה תלויה שכזאת, שקופה, נמשכת מטה, מאיימת להתנפץ, ובכל זאת - שלמה.

וגם: מאמץ פואטי מסוג אחר מציגה הדסה טל ב"לו באתי ציפור". גם מאמץ זה כרוך בהתבוננות ובתנועה, אבל טל ניצבת שקטה בצד ומניחה לחוץ להדהד בתוכה, התנועה היא מעופן של שלל ציפורים, וטל מתבוננת בהן במשך תקופה ארוכה וכותבת. עדין מאוד מעוף הציפור ועדינה מאוד כתיבתה. "מחליקה אופקית, במהירות, בשקט מוחלט היא טופחת, חופנת את האוויר ומרפה, מנסה להעיר את השמים; והם הולכים ומתרווחים, נענים לחמוקיה. ציפור נכנסת ויוצאת באוויר הריק". לפעמים טל מרווה את המראה בדימוייה ("שחרורים שתויי שנה/ מטפסים על טרפז השחר// ממעקה חלון גבוה נשקפת צופית") ולפעמים רק מסתכלת, מקשיבה ("ירגזי/ צולל/ אל תוך/ ריבוא/ קולות").

המשורר האמריקאי ואלאס סטיבנס הציע "שלוש-עשרה דרכים להתבונן בשחרור". דרכיו היו אירוניות ומטאפיסיות ומשעשעות ומתעתעות. טל מתבוננת בזני ציפורים רבים ונמנעת מאירוניה וממטאפיסיקה, אבל יש ברשמיה התפעמות ("יונקת דבש/ מלהיטה/ כחולים בחשאי"), אימה ("בתוך מחול ברקים/ כושלות כנפי/ עגורים/ באפס קול") וספק האנשה אלגורית ("ברבורים - נצנוצים/ חטופים של/ חיק חם"). יפים במיוחד רשמיה הבלתי ישירים, מעין הבזקי מחשבה או מבט פנימי שמעוררת בה ההתבוננות: "בתוך כל ציפור שרה ציפור", "איפה היא כשהיא איננה?" ואולי ההבנה המדויקת מכל: "ציפורים שלא אני בראתי גורמות לי לחייך".

"פינה - יומן שירה". שגיא אלנקוה. הוצאת ספרי עתון 77, 77 עמ', 65 שקלים

""לו באתי ציפור". הדסה טל. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 143 עמ', 64 שקלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו