בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים שבשירה | ריס ננעץ בבשר

לשונה של מירי בן-שמחון, המשוכללת והמתפרצת והמבקשת להעפיל לגובה, מכה בקוראים וממלאת את לבם התפעלות וצער

תגובות

יפה וחשוב ועשוי כהלכה הוא הספר "שירת מרים", המעלה באוב את דמותה של המשוררת הנפלאה מירי בן-שמחון, שנולדה במרסיי שבצרפת וגדלה בשכונת הקטמונים שבירושלים ומתה בת 46 בלבד, טרופת נפש, ובאמתחתה שלושה ספרי שירה ואחד העתיד עוד לראות אור. "חציתי את הקווים האדומים של הנפש/ כמו חתול חוצה כביש מלא סאון תנועה/ היה מרומם, פראי, נשגב, לא מובן לאיש מלבדי/ משפיל", כתבה בן-שמחון כשש שנים לפני שנעמדה באישון לילה על הכביש שבו מצאה את מותה בתאונה, שאולי ביקשה לעצמה.

הרבה שירים יפים והרבה מאמרים מאירי עיניים יש בספר הזה, אבל נדמה כי שורות אלה מתמצתות באופן המדויק ביותר את דמותה של בן-שמחון ואת חייה העצובים והבוערים. יתרה מזו, כשאר שיריה של בן-שמחון המצוטטים בספר, ומעטים מדי מהם מודפסים בו במלואם, שורות אלה כמו מזנקות מבין דפיו המלאים דברי טעם שקולים ומדודים מאוד. לשונה של בן-שמחון, המשוכללת והמתפרצת והמבקשת להעפיל לגובה, מכה אז בקוראים וממלאת את לבם התפעלות וצער.

לא מעטים הכירו בכישרונה של בן-שמחון עוד בחייה, אבל היו אלה בעיקר חבריה ושותפיה לחבורות המשוררים של תל אביב וירושלים. אל תודעת הציבור הרחב, או אל הקאנון הספרותי, שירתה לא הגיעה כמעט, אף שהיו שהשוו אותה ליונה וולך ולדליה רביקוביץ. חוקר התרבות דן אלבו, עורכו של "שירת מרים", ביקש לפיכך לא רק לצייר בספר את דיוקנה, אלא גם לשרטט היסטוריה חלופית של הספרות העברית, כזאת שלבן-שמחון יש בה חלק, ובלשונו: "לתפוס חזקה בהיסטוריה באופן פעיל, לא רק לטעון לעוול, אלא לתקן את העוול".

כך, אף על פי שגם לגרסתו בן-שמחון ראתה בעצמה משוררת אוניברסלית, ש"גדולתה חורגת ממשחק ההשתקפויות הישראלי", לא מעט מהמאמרים בספר מאירים את הפן המזרחי והמעמדי והפמיניסטי והמתמרד שבשירתה. ראייה זו אינה נדמית כנכפית על שיריה, אלא כנובעת מתוכם, והטענה המובעת בה משכנעת ומרתקת - גם בהקשר של השיח ההיסטוריוגרפי החדש, שיח המיעוטים, וגם בהקשרו של הגל הנוכחי, המעניין והמרגש לכשעצמו, בשירת יוצאי ארצות האיסלאם בישראל.

אלא ש"שירת מרים" אינו נקרא כעוד ספר תיאוריה. דמותה של בן-שמחון מצוירת בו בקולאז' של שירה ופרוזה על ידי שורת כותבים בעלי עין רגישה ויד מעודנת. סיפור חייה, החל בילדותה בקטמונים, דרך שירותה הטראומטי בשב"כ וכלה בהתמסרותה הטוטאלית לשירה ולאורח החיים האנטי-בורגני, התמסרות שסופה באובדן היכולת להבחין עוד במציאות - סיפור זה גם נקרא כרומן מרתק ומוסיף נדבך לתמונה הקבוצתית של השירה הישראלית. בתמונה זו מופיעים לצדה לרגעים דוד אבידן והאחיות שחורי, מאיר ויזלטיר ויוסף מונדי, וגם הסופר שמעון צימר, שהיה בן זוגה וכתב לזכרה דברים מרגשים וכנים במיוחד, שבסופם שאל את עצמו, "אם הכתיבה עליה תכבד אמנם אותה או את הכותב עליה".

"שירת מרים" מכבד בהחלט את בן-שמחון ואת הכותבים עליה. עם זאת, ברוח שאלתו של צימר, הוא מעלה תהיות אחדות, שאין טעם לחפש להן פתרון, על האופן שבו הסבל והייסורים מצטיירים בסיכומו של דבר כסיפור, שיש בו גם פן רומנטי ובחירה וקסם. מכל מקום, זהו סיפור שראוי ומרתק לקרוא. חשוב לא פחות - הוא מעורר דחף לשוב אל שיריה של בן-שמחון עצמה, הפגועה והנהדרת.

וגם: אינטנסיביות רגשית, תשוקה למעמקי הנפש וכמיהה להמריא באמצעות הלשון מאפיינות גם את ספר הביכורים של יערה שחורי, "אצבע, שן, כנף". תת ההכרה נדמית כגיבורה של שירתה, אבל בניגוד לבן-שמחון וליונה וולך - האם אפשר לסמן כאן הבדל דורי? - תת ההכרה של שחורי היא מושא למחקר פסיכולוגי ופסיכותרפי, אם אפשר להתנסח כך, ולא לטריפ פסיכיאטרי. "בין בת לאם עומד ראי", היא כותבת, ונדמה שמיחסים ראשוניים אלה היא גוזרת את אופן התבוננותה בעולם ואת שיריה.

בעוד שבשירתה הבהירה של בן-שמחון תת ההכרה היא גם ראי שמשתקף בו העולם שבחוץ, מבטה של שחורי מופנה לרוב אל העבר ונשאר מכונס פנימה (יוצא מכלל זה, למשל, "דובדבנים" המצוין, שיר אבל אנטי-מלחמתי מרומז וחזק). אולי לכן נשמרים בשיריה איזו דחיסות מעיקה, איזה אופל, גם ברגעיה האופטימיים והמוארים יותר. מכל מקום, שחורי מיטיבה לנסח את פצעי הילדות ומשקעם בנפש - "להיות רווקה זקנה בגיל תשע... להיות פרח קיר בלי להיות פרח"; או "מה שם הגוף אשר ניתן בלא מתום/ שכל כולו כליל חבורה וכתם?/ מי ידקלם שוב את שירה של העומדת/ ואצבעו תחלוף על פני השן המתנדנדת?" וגם את פגעי האהבה הבוגרת: "הריס שמעטר לחי/ כמו עגיל/ אין מי שיסיר אותו בלילה/ ובבוקר ינעץ אותו בבשר". בשירתה הקשה מבליחים לעתים רגעים יפים של חמלה - "אתן בוכות ותיכף נרגעות/ כמו שגר חתולים/ עצוב וחם וחי". אולי כי בסיכומו של דבר היא מאמינה בתיקון ובהחלמה, כמי שיודעת, "רק מבפנים תגלה הציפור... שמראש/ לפנים/ היה לה הכל".

"שירת מרים". אנתולוגיה ביוגרפית על שירת מירי בן-שמחון. עורך: דן אלבו. הוצאת כרמל, 152 עמ', 79 שקלים

"אצבע, שן, כנף". יערה שחורי. הוצאת עם עובד, 64 עמ', 69 שקלים




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו