ארז שוייצר
ארז שוייצר

אלחנן ניר הוא מנציגיו הבולטים של הזרם האמוני החדש בשירה העברית, ובעצם, של זרם מתעצם בחשיבה הדתית היהודית, שמקורותיו, במידת מה, ב"מפנה הסובייקטיבי הגדול" בתרבות המערב ובחשיפה לתורות המזרח הרחוק. זה זרם המבכר במידה רבה את הממד הסובייקטיבי, האינטימי, של החוויה הדתית על פני מרכיביה הפורמליים והממסדיים. מבלי לוותר על חיי הקהילה ועל עיקרי ההלכה, צעירים וצעירות דתיים, רבים מהם דתיים-לאומיים, שמים את הדגש האמוני שלהם על החוויה הפנימית, ההתפתחות הרוחנית וחיפוש השלמות הנפשית. במלים אחרות, לא עבודת האל אלא הכרת האל היא דרכם, והשירה היא אחת הדרכים של המשוררים מביניהם לקיים קשר אינטימי עם חוויית הקודש, הן בחיי היומיום והן בבקשת ההתנסות המיסטית.

רקע זה מסביר חלק מכוח המשיכה של שיריו של ניר. חרף הנימה האינטימית, המהוסה, הנהוגה ברובם, הם הולכים בגדולות ולעתים אף גובלים בחשיבה מאגית. בשירים אחדים ניר נדמה משולח רסן ממש בפנייתו אל האל, ובבקשת הגאולה הפרטית, המיידית ("הן אתה המלך ואתה האין-סוף ברוך/ אתה/ רד אלי לכאן, הליכן שאני/ וענני"). מכיוון שזאת איננה ניתנת בידו, מיתוסף לשירתו הממד המיוסר, הארצי, החומרי, העושה אותה מעניינת יותר. מכאן, שלא במקרה ניר מתייחס למשוררת הארגנטינאית המצמיתה אלחנדרה פיסארניק, שהתאבדה ב-1972, "כי בכל אדם מתרוצצת/ אלחנדרה/ כל כך קרובה לבקש/ כל כך לדעת שאין" - לפני שהוא מגדיר את בקשתו מחדש, במלים "גאולה באי אפשר עוד".

מכל מקום, אפשר לאתר בספרו החדש, השני, "האש הרגילה", תנועה מובהקת מלמעלה למטה, מן הפנייה האקסטטית לשמים אל ההיפתחות הענווה אל ההתגלות שביומיום. "על אחד ההרים בבית השם/ אנחנו מסתחררים/ בלילות/ מפילים עלינו בצעקות חבלים דקדושה", מתאר ניר מה שנראה כחוויית נעורים. ואולם בבגרותו האלוהות מוחשית לו יותר כנעדרת. "לא היתה חרדה, אבל פתע קרום הסוד הדק/ הלך ממני ולא הותיר אפילו נשל/ והייתי לבד./ אפילו לא הסתיר פניו והייתי נבהל". את הגשר בין שתי חוויות אלה בונה אלחנן במלים יפות מאוד: "הנה המים הרוחות השקטות/ הנה בכל יום אוושת ההיכרות/ שאפשר לתקן".

תהליך זה אינו יוצא דופן לכשעצמו, אבל כדאי לעקוב אחריו כדי להתוודע לשירים האחרים של ניר, הנובעים ממנו ומעצבים אותו. זה תהליך שהאני מתפנה בו אל חוויות משותפות יותר, קהילתיות, משפחתיות, חברתיות. הולדת בנו הבכור, למשל, מעמתת את ניר מחדש עם שאלות שהספק כבר אצור בתוכן, אבל גם מספקת לו איזו תשובה שבחיוניות פשוטה. "עכשיו נבוא בבית הכנסת", הוא כותב לבנו הקט, "ואל תשאל אבל איפה/ אלוהים/ והמשחקים/ ואיפה השבת היתרה/ והנשמה./ עכשיו רוץ". ובשיר אחר: "בגיל שלושים אני מבקש מאנשים/ (לכמה מהם אני משלם)/ שיזכירו לי את אלוהים... אבל האנשים האלה לא מזכירים לי/ והילד מבקש עכשיו שאנדנד אותו יותר/ חזק בנדנדה, לא ככה, יותר חזק/ הנה אני כבר מגיע לשמים, נכון, אבא".

ניר מרבה לעסוק בספרו בהורות, באהבה הזוגית, בפרספקטיווה החדשה על הוריו, אלא שהקן המשפחתי אינו נעשה אצלו למבצר אטום לסביבה, וגם לא הדבקות הדתית. המציאות הכללית חודרת אליהם, טורדת את מנוחתם. "כל הבוקר עמדנו עם המתים על הגגות/ ושלחנו ידיים ורקענו ברקיעים/ וצעקנו בכל הגרון והנפנו הצעיפים/ ועליהם דם עבדיך/ והמפתח לגאולה/ נפל עלינו כמטר/ כרחובות חורף במרכז תל אביב/ ועובדים זרים, שלושה מהם מהודו/ ממתינים באדום על אופנים/ ועדיין לא היה בידנו".

המחויבות לתיקון הקהילה, הן בממד הרוחני והן בממד החברתי-כלכלי, נדמית כחלק מתפישת עולמו של ניר. יש בשיריו דיוקנאות של שכונות מצוקה ושל ניצולי שואה וגם שאלות על יחסי דתיים-חילוניים, הנעות בין ניסיון "להכיר את התוך שבכפירה" ובין ספק-הכרה מפתיעה, גם אם לא בהירה דיה, כי "העגלה שלנו ריקה". גם אל שאלת יחסיו עם שכניו הפלסטינים ניר מתייחס - אולי לא מספיק, ולא מתוך מחויבות נחושה דיה לתיקון, אבל יותר ממשוררים אחדים תושבי התנחלויות - אך נדמה כי הפתרון שהוא מאחל לו ("עוד נחיה כאן יחד על האדמה בתפילה אחת גדולה") מעט תמים, אלא אם כן הוא אכן "יודע שהכל רחמים/ אבל בינתיים מבקש להיברא/ במקום שעוד אפשר/ לחיות".

מכל מקום, הגאולה הפנימית שמבקש ניר קרובה להתממש בשיר נהדר אחד, שבו הוא מספר על סימה, "שכנה שלנו, בת שבע-עשרה/ עובדת בסטקייה של דוד שלה, עזרא/ בצומת פת./ כל היום היא רצה לתת לאנשים/ קצוות של לב/ של כנפיים". הדוד המעסיק צועק על הנערה, מאיים שיעכב לה את המשכורת, "אבל בסוף החודש היא רצה עם המעטפה ביד לגן החשוך/ ומסתכלת לצדדים שאף אחד לא רואה אותה/ ומסתכלת בתלוש, ושוב פעם ומקרוב/ והרגע הזה בוקע רקיעים". זוהי גאולה קטנה, לאו דווקא בשל אותו מפגש בין מימוש עצמי זעיר להיענות שמימית, אלא בשל דרך השיר: החדירה, אגב השהייתו של סדר היום האישי, ללבו של הזולת.

"האש הרגילה". אלחנן ניר. הקיבוץ המאוחד, 94 עמ', 64 שקלים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ