ללא מלים

כוחו של השיר "על הולדת הבן" של ברטולט ברכט הוא בזיג-זגיות

רוני סומק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוני סומק

על השיר "על הולדת הבן" ברטולט ברכט, מתוך "גלות המשוררים". תירגם מגרמנית: ה. בנימין. ספרי סימן קריאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד

על הולדת הבן (על-פי הסינית של סו-טונג-פ'ו,1101-1036)

משפחות, כשנולד להן בן, רוצות שיהיה אינטליגנטי. אני, שהאינטליגנטיות החריבה לי את חיי יכול רק לקוות, שבני יתגלה בבוא-הימים כחסר-ידע, עצל-דעת, או-אז יהיו לו חיים שקטים של שר בממשלה.

מפתה מאוד להדפיס מתחת לשורות אלה רק שתי מלים - "ללא מלים". כך נוהגים מדי פעם ציירי קריקטורות שאינם סומכים לגמרי על האינטליגנציה של הרואים, וכך אני מרגיש בסופו של שיר ששורותיו מתכתבות עם מה שמודפס בעמוד הראשי של העיתון שאתם מחזיקים ביד - אתמול, היום ואולי גם מחר. ברכט, אגב, כתב את השיר באמצע שנות ה-30 של המאה הקודמת.

כוחו של השיר הוא בזיג-זגיות. הוא מתחיל בהצהרה כללית על רצונן של משפחות לפגוש בחדר הלידה את האינטליגנציה פורצת מגרונו של תינוקם. אחר כך מוציא המחבר את עצמו מן הכלל, ואומר שאותה אינטליגנציה החריבה לו את חייו ולכן הוא לא מאחלה לבנו. עד כאן מכודררים הדברים במגרש הפרטי.

ברכט בועט שפיץ ומוציא מהרשת כדור של גול עצמי. אפשר להתווכח, או לא, ל שיטת המשחק. אפשר להבין את רצונו ואפשר לסדר לכבוד הרצון הזה מדף פילוסופי העוסק ב"קללת הידע" אבל כאן יבואו שתי השורות האחרונות, והמגרש הפרטי נהיה פתאום מגרש פוליטי. לא בן ולא נעליים, אלא רצון להגיד משהו על מי ששולט בך.

בבת-אחת מתבצעת בחדר הלידה של השיר הזה לידת עכוז, וברכט מקדיש אותה לשרים בממשלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ