שלמה אבן גבירול מאזין לקוראיו

הוצאה מחודשת של שירי שלמה אבן גבירול מנסה להביא את היוצר בן האלף השני, שמאס בקוראים בני זמנו, להאזין לקוראים בני זמננו. חביבה ישי, מהמשתתפות בסדרה החדשה, "שירת תור הזהב", מציגה את הספר הראשון

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חביבה ישי

שלמה אבן גבירול, שירים ערך והוסיף הקדמות והערות: ישראל לוין, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 317 עמ', 79 שקלים

כמעט אלף שנים מפרידות בינינו לבין שלמה אבן גבירול, היוצר מן האלף השני: הוא נולד ברבע הראשון של המאה האחת עשרה במלאגה שבספרד, והיה לאחד מגדולי המשוררים שקמו בספרות העברית לדורותיה, "פרש המליצה ואמן השיר", איש ההגות והמסתורין, מן המרתקים שהוציאה יהדות ספרד מקרבה. היום, ברבע הראשון של המאה העשרים ואחת, שלמה אבן גבירול הוא פסל מברונזה, מעשה ידיו של האמן האמריקאי המילטון ריד ארמסטרונג בעיר הקיט הספרדית המודרנית. בישראל הוא הצליח להיהפך לשם של רחוב.

יהודה אלחריזי תיאר במאה השלוש עשרה בספר תחכמוני (שער ג') את שיריו של אבן גבירול כך: "ושירי רבי שלמה הקטן / לפניו כל גדול יקטן (...) כי כל המשוררים אשר היו לפניו - שירם לנגדו רוח ותהו / ואחריו לא קם כמוהו. (...) והאל משחו למלך על בני עמו - / שיר השירים אשר לשלמה! (...) כי מליצתו נשגבה מדעת כלנו / ומי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו?"

האם אפשר להשיב את שלמה אבן גבירול לחיים? האין זה מתוקף תפקידם של מחקר הספרות וביקורתה? האם אפשר להביא את המשורר, שלא האזין לקוראים בני זמנו, להאזין לקוראים בני זמננו?

אבן גבירול מעולם לא האזין לקוראיו. בתקופה שבה חי ויצר, הוא כינה את בני דורו "בני עש"; "עם יחשב שמאלי ימני"; "עם-נמאסו לי אבותם מהיות כלבים לצאני". הם נראו בעיניו אווילים שואפי רע, "חוחי אדמה, קמשוניה, אם נקלתה חכמה בעיניכם - אתם מאד קלים בעיניה". שלמה אבן גבירול היה בטוח בקוראיו שיבינוהו. אם לא הבינו, או אם היו המבינים והמוקירים אותו מעטים, הרי אשמתם היא, שאינם ראויים: "אם אזנכם היא ערלה, מה יעשה פעמוני"? שאל, והוסיף: "הם כענקים בעינם, הם כחגבים בעיני... עתה אדיקם כמו טיט, כי קלשוני לשוני!"

הזמנים השתנו, ופעמונו של שלמה אבן גבירול נחלש. גם קלשונו כבר אינו מפיל חתיתו על איש. פרופ' ישראל לוין נפנה לעזור לו, לאבן גבירול, אולי לראשונה, להאזין לקוראיו. לקוראים בני ימינו יש תפקיד מרכזי בהבניית הטקסט, וספר שיריו של אבן גבירול - בעריכתו של פרופ' לוין, שגם הקדים, העיר והאיר - פונה אל הקורא בן המילניום השלישי.

עריכתו של פרופ' לוין מגישה לקורא המורגל באימפקט מיידי את שירי אבן גבירול על מגש בהיר, מאיר עיניים, מלווה בהערות מינימליות וענייניות, קומפקטי ונגיש. חלוקתו של הספר למדורים נושאיים, שהבנתם אינה מותנית בתנאים מוקדמים, מאפשרת לקורא "לשלטט" בין מיסתורין לבין אהבה ויין; בין קינות על מתים לבין ערוגות הבושם; בין "כתר מלכות" לבין "אני האיש".

מחשבת שירתו ושירת מחשבתו של אבן גבירול קופלו בין דפיהם של הדיוואנים שלו. בין אם שר את חייו או חי את שירתו, תבע לעצמו אבן גבירול את כתר הבכורה בשירה. שיריו אמנם טבועים בחותם של ביטחון עצמי מופרז, אך אין להטיל ספק בהיותו וירטואוז, בעל שליטה מדהימה ויוצאת דופן בלשון העברית. הוא עצמו האמין שמן השמים מינו אותו אפוטרופוס על הלשון העברית. שיריו הם מעשה אורנמנטיקה במלים ובמליצות, רקמתם צפופה מאוד, לשונם צחה מאוד והם מוקפדים באחידותם ובחיטוב צורותיהם. לא לחינם תיאר אותם ח"נ ביאליק כחלק מ"ארמון פלאים שגיא ונהדר, עומד בתפארתו לנס ולמופת לדור האחרון".

ספרות טובה, כולנו יודעים, היא בעלת משמעות על-זמנית; היא פונה אל האדם באשר הוא אדם, גם אם אינו עונה על קווי המתאר של זמן כתיבתה: ספרות טובה ממוענת אל הזמנים כולם. כולנו, אם כך, היום, נמעניו של אבן גבירול. איננו רוצים להשאירו כשם של רחוב. גם איננו רוצים להשאירו כחומר מת בגנזי תולדות הספרות העברית.

לוין נענה, כפי שהוא מעיד בהקדמה (עמ' י'), לקריאתו הנלהבת של ביאליק לבוא לשירי אבן גבירול שהוא קיבץ וביאר ב-1924, "לעקור את השירה הספרדית מרשות היחיד של המחקר המדעי ולהכניסה לרשות הרבים של ספרות הדור"; להשיבה לזרם החי והמתפתח של הספרות העברית החדשה. כך יוכל אולי הקורא בן ימינו לממש את קריאתו של אבן גבירול לנמען שירו (עמ' 53): "קחה השיר ומצפוניו / ודקדוקיו ועניניו, עלה ועמד באשנבו / והתיצב בחלוניו, ורחף על פני מוסר / כמו נשר עלי בניו. מאס כל שיר ושפלותו - / והתרהב בעליוניו בחר השיר והדבר / אשר דבור עלי אפניו. אדון נפשי, יהי לבו / וקשובות יהו אזניו להבין את מליצתי / וגם שירי ותחנוניו. אשר ידמה אלי מלך - / והוא דגל עלי פניו, והוא יראה מעיל בוצו, / והוא זהב לפעמוניו - ואז כל שר לך יביט / ואז ישא לך עיניו ויאמרו: 'הן כתמר זה - / ומי יאחז בסנסניו?'"

גם שיר דבור על אופניו נוכל לקחת, לבחור, להבין ולאחוז. אבן גבירול כבר מאזין לנו, הראשון בסדרת "שירת תור הזהב". עוד מעט יתחילו להאזין לנו, לקוראי המילניום השלישי, גם שמואל הנגיד, משה אבן עזרא, יהודה הלוי, אברהם אבן עזרא, יהודה אלחריזי וטודרוס אבולעפיה.

סדרה זו, שאני שמחה להיות אחת מן המשתתפים בה, היא יוזמה ברוכה מאוד של הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב. היא חלק מפרויקט "ספרות מופת עברית" של מרכז ההדרכה לספריות בסיוע המחלקה לספרות שבמינהל התרבות. גם "ענקי השיר" של תור הזהב הספרדי מצטרפים כעת לתזוזה הספרותית הכללית. ההתעניינות הבלעדית ביוצר וביצירה מפנה מקום גם לקורא ולתפישתו את הטקסט. מה שחשוב הוא לא רק מה שכתבו עבורנו, אלא גם מה שאנחנו עושים עמו.

ד"ר חביבה ישי מלמדת ספרות ימי הביניים באוניברסיטת תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ