בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להגיד לך מה

איך כותבים על שירה? לשיר אין נושא, אבל לכתיבה על שירה מוכרח שיהיה נושא. ספר המאמרים על אבות ישורון מצליח להתמודד עם הבעיה

תגובות

איך נקרא אבות ישורון, ערכה לילך לחמן, סדרת קו אדום, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011, 263 עמודים

זוכה משורר או סופר, וצעירים שעדיין לא נולדו כאשר היה הוא במיטב שנותיו, שבים ועוסקים בו. אין זה מקרה ולא תוצר של מקריות. גם המסירות של לילך לחמן לא היתה מספיקה אלמלא נמצאו כל כך הרבה כותבים מוכשרים שהצליחו לומר דבר אחד או שניים של טעם על שירתו של אבות ישורון, שהלך לעולמו לפני עשרים שנה. אין זה מקרה משום שמשהו בשירה של אבות לא התמצה עדיין.

חשיבות הספר הזה אינה נובעת רק משום שיש כאן כמה מן התובנות הרעננות ביותר ביחס לשירה המתחדשת-תמיד של אבות. חשיבותו, אם תרצו, טמונה בכך שהעורכת השכילה לחבר זה לזה מאמרים על שירת אבות, נקיים מכל אותה תחפושת בצלית של ציטוטים מתיאוריות. בבצלים ההם שורות השיר רק "מאשרות" את הציטוטים, ושאר סממנים של כתיבה על שירה, שקשה לסבול אותה, שקשה (לי) לקבל ספרים כאלה לביקורת ולהתאפק ולא לכתוב עליהם שורה אחת, לצטט שורה משיר, חצי עמוד מג'ודית באטלר, שוב שורה משיר, שוב עמוד מדרידה וכולי. זה באשר לעורכת המצוינת ולספר המעולה הזה.

באשר לכתיבה על שירה, דומה כי אבות ישורון, באחד הראיונות הנפלאים שהעניק לבתו, הלית ישורון, שם את האצבע על המקום שבגללו כתיבה על שירה כמעט תמיד נידונה לכישלון. שמעון זנדבנק, באהבתו הגדולה לשירה, מצטט את המקום החשוב הזה:

לדעתי, אין שיר אמיתי לפני נושא. השיר הוא גוף עטוף נשמה. נושא עטוף שיר. השיר ממס את הצורך בנושא. זה קורה ככה: לאחר שאתה כותב שיר, אתה רואה שהוא לוקח את המזון של עצמו מצד אחד שלא שיערת. מה שאתה הכנת לו לאכול, לא היה לו צורך כזה. הוא אכל את האוכל שלו, לא מתוך שמאס במה שהכנת בשבילו, פשוט לא היה לו צורך (...) נושא לא נולד בן-רגע ולא נולד לזמן רב, הוא נושא לזמן-מה, ובמשך הזמן השיר בולע את הצורך בנושא, והנושא עצמו שורף אותו. השיר אומר: לוז מיר. עזוב אותי.

על הקטע הזה, שמעטים כמותו ניסחו את הפרובלמטיקה של השירה, כותב זנדבנק: "אני מכיר מעט מאוד ביטויים קיצוניים כמו זה לחירות השיר, לדבקותו ב'קו החיים שלו', ולפטור הניתן לו מכל אידיאה".

האמת היא שדברים כאלה שאמר אבות אפשר, כמובן, לומר על מוסיקה (ברכט, למשל, לא כל כך אהב את בטהובן, חשד בו ב"נושאיות", כנראה, והעדיף את באך ואת מוצרט). דברים כאלה צריך שייאמרו על ציור, וגם על פרוזה, וחבל שיותר מדי פרוזה נכתבת על "נושאים". ההבדל הגדול בין סופרים טובים לסופרים לא טובים טמון, כמובן, בדיוק בהבחנה הזאת של אבות ישורון, ביחס לנושא - שאין לספרות נושא.

אלא שכאן צצה הבעיה, איך בכל אופן כותבים על שירה. ובכן, הספר הזה שלפנינו משתדל להתמודד עם שירת אבות ישורון, ומובן שאינו מצליח תמיד לעקוף את הקושי - לשיר אין נושא, לכתיבה על שירה מוכרח שיהיה נושא.

הקושי הזה אמור להוביל את הכותבים אל הלשון. לטעמי, רועי גרינוולד מיטיב לעשות זאת. הוא קורא את הספר "אדון מנוחה" על רקע הדיאלוג עם קהלת ומצליח בדייקנות לשרטט את המסלול שהשיר עובר. הוא כותב: "שירו של ישורון משבש את הניגודים שבין פנים וחוץ, בין הסובייקט הדובר לפסוק המצוטט ובין שפת האב לשפת האם. במקומה של הברירה בין מקור להעתק, בין דיבור לציטוט, ובין שפת אם לשפת אב מופיע השיר ככתיבה בשניים: ישורון עם קוהלת".

במקום להביא את הניתוח היפה של גרינוולד ל"אדון מנוחה", אנסה, במלותי שלי, לצייר את הראייה הזאת ביחס לשיר אחר של אבות שכתבתי עליו כאן, מזמן. הנה, פתיחה לשיר מהספר "קפלה קולות".

אלוהים של אברהם, אתה שיודע שפות,

שדברת עם אמי בשפה עתיקה ביידיש,

בצאתכם בשבת

בין הכוכבים,

העברית שלי לא נקיה.

העברית שלי חפ לפ ומדברת חפלפות ושטויות, כי לא מספיקיה,

אני זה יוצא בלילה בגנה בככר ובדיזנגוף בחושך מלים

שאי אפשר.

נתחיל מהמובן מאליו. "אני זה יוצא בלילה" - זו סלאבית בעברית. זו העברית המדוברת שלנו המרובדת על יידיש וסלאבית. הלאה: בשפת האב, אם להשתמש בחלוקה של רועי גרינוולד, אומרים "אלוהי אברהם". בשפת האם, כלומר ביידיש, אומרים "גאט פון אברום" (זה שמו של השיר), וכאן, בשיר, מופיע המינוח בתרגום לעברית, "אלוהים של אברהם". בבת אחת נוכחים בפנייה לפחות אל שלושה אלוהים, זה של אמו, זה מהמקרא (שמאוחר יותר יאפשר את המלה המומצאת של אבות "מספיקיה", המתחרזת עם "העברית שלי לא נקייה", זו העברית החדשה, שאצל אבות מדברת גם חפלפות, עוד מלה מומצאת, מתוך האידיום היידישאי חפ לפ). אל האלוהים השלישי אגיע אחר כך.

אני מבקש לחזור אל "אלוהים של אברהם", משום שהפנייה אל האל כאן היא פנייה ביידיש מתורגמת לעברית, ובמתח הזה, של התרגום, של השיר החולף על פני המתח בין העברית העתיקה, הנוכחת אצל כל מי שכותב שירה עברית, ובין מה שהעברית דרסה או לא דרסה, עולה זיכרון האם, ספר התפילה שלה, הכולל תרגום ליידיש, ומכאן גם הדיבור של המשורר עם אמו. לא, זה לא נושא השיר. זה בדיוק מה שאבות היטיב לתאר, מה שזנדבנק השכיל לצוד מתוך עמודי הראיונות, מה שרועי גרינוולד תיאר במתח בין קוהלת לשירים ב"אדון מנוחה", מה שאני מבקש להדגים בעזרת השיר החשוב הזה, "גאט פון אברום". כי על מה השיר? מה נושא השיר? באמת על העברית?

כך הוא נגמר, שוב בפנייה לאלוהי האם:

אתה ששומע לשון בשבעים תרגום,

בלילה בגנה ובככר דיזנגוף,

ראה: "מה קנית?" "נפטלין בשביל הארונות".

"גם אני רוצה". שפה של ימינו. להגיד לך מה? זה יש בנו.

על רקע "יש בנו", מהדהדת השורה הנפלאה מהתפילה: "אבינו מלכנו... אין בנו מעשים". אבל יש בנו דיבור כזה, כלומר מעשים, דיבור של עברית "משובשת" של יהודי מזרח אירופה. וכך, "נושא השיר", כלומר לשונו, אינו יכול להיות יותר מאותה התפעלות גדולה של אבות ישורון, התפעלות מיפי הבריאה. זה האלוהים האמיתי של אבות. היכולת להתפעל משיחת נשים ביציאה מחנות. זו הפנייה לאלוהיו, "להגיד לך מה?" והרי כאן בוערת העברית המדוברת, שהיידיש מונחת מתחת לה, גם באינטונציה. נסו לנגן את "להגיד לך מה?" ותאתרו את המנגינה הליטאית שכל ישראלי מדבר אותה, שנגינתה מתגלגלת אל סוף המשפט.

על ההתפעלות הזאת של אבות מיפי הבריאה כותבת במאמר עמוק חביבה פדיה. הדבר המעניין ביותר בחיבורה, לטעמי, הוא זיהוי המקור החסידי של אבות. כאן, בשירתו, העניין הזה בולט מאוד בהתרגשותו מכל חפץ, שורש, עץ, יונה, אנשים, לשונות.

עוד צריך להזכיר את ההזדמנות לקרוא את הראיון שנתן אבות לבתו הלית ישורון, את מאמרם של עודד וולקשטיין ונדב אברוך על מכתבי האם כקמע, את הרצאתו הכתובה של מאיר ויזלטיר, מי ש"גילה" את אבות הנידח, את שבא סלהוב, את שרון אס, את דרור בורשטיין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו