שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הוא קדוש מכוחי לשאתו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חיים גורי

הוא קדוש מכחי לשאתו,

וצועק בי קולי השרוד מעיי קדושתו.

אך מה אעשה ונפשי בכפו

ונפשי בכפי.

ואני גזור מראשיתי,

עשוי למופת לכלותי,

עד עורבים על פני, על אפרקדן שתיקתי.

הוא רחוק מכחי לראותו

ונסתר ומחיך בראותו עוד כמותי,

אחד ממבקשי היותו,

עד שכונת המתים,

כי לא יתגדל בי ולא יתקדש בי

בבוא חליפתי.

הוא שותק מכחי לבקשו,

לתת בו סימנים, להגיעו ולנחשו.

כי רבים שקשרו חייהם בנפשו,

שבו ריקם מפניו ונותרו לבדם.

ורוחם מרחפת בבלי

עד אחרית היותם.

וראיתי בעיני את הנגמרים

את הנלקחים ברעש הגדול

או, להבדיל, בדממת חדרים,

והייתי יורד אל סתומות חרשותו

ומקשיב לצדוק הדינים,

והוא רחום, כאמור ומכפר עוונות,

ובהם - עווני.

מרבה להשיב אפו

ואינו מעיר, למרבה המזל, כל חמתו.

אשרי המאמינים!

וראיתי בעיני את המנצחים

שהמרו על היותו.

והיה שם אחד שנסה להסביר,

כמורה נבוכים

וגבו מתרחק והולך.

ושמעתי את קול הבוכים.

עם הלמה ההוא הנמשך

ועובר בירושה.

מתוך "דפים מספר הצוואות"

צילום: אפלבאום תומר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ