בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוא קדוש מכוחי לשאתו

תגובות

הוא קדוש מכחי לשאתו,

וצועק בי קולי השרוד מעיי קדושתו.

אך מה אעשה ונפשי בכפו

ונפשי בכפי.

ואני גזור מראשיתי,

עשוי למופת לכלותי,

עד עורבים על פני, על אפרקדן שתיקתי.

 

הוא רחוק מכחי לראותו

ונסתר ומחיך בראותו עוד כמותי,

אחד ממבקשי היותו,

עד שכונת המתים,

כי לא יתגדל בי ולא יתקדש בי

בבוא חליפתי.

 

הוא שותק מכחי לבקשו,

לתת בו סימנים, להגיעו ולנחשו.

כי רבים שקשרו חייהם בנפשו,

שבו ריקם מפניו ונותרו לבדם.

ורוחם מרחפת בבלי

עד אחרית היותם.

 

וראיתי בעיני את הנגמרים

את הנלקחים ברעש הגדול

או, להבדיל, בדממת חדרים,

והייתי יורד אל סתומות חרשותו

ומקשיב לצדוק הדינים,

והוא רחום, כאמור ומכפר עוונות,

ובהם - עווני.

מרבה להשיב אפו

ואינו מעיר, למרבה המזל, כל חמתו.

אשרי המאמינים!

 

וראיתי בעיני את המנצחים

שהמרו על היותו.

והיה שם אחד שנסה להסביר,

כמורה נבוכים

וגבו מתרחק והולך.

ושמעתי את קול הבוכים.

 

עם הלמה ההוא הנמשך

ועובר בירושה.

מתוך "דפים מספר הצוואות"

אפלבאום תומר


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו