אנו תקועים. אין שום עתיד שמח

"עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני", האופרה של קורט וייל המבוססת על המחזה של ברטולט ברכט, תועלה בקרוב באופרה ישראלית. תמונות מתוך המחזה

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

3. החדשות בדבר גן-העדן החדש

מגיעות אל הערים הגדולות

על המסך מוקרנת תמונת כרך בן-מיליונים ותמונות פניהם של אנשים רבים.

האנשים: בני עיר גדולה אנחנו: הביבים מתחתיה.

בפנים אין בה כלום וממעל עשן.

אנו תקועים. אין שום עתיד שמח.

חיש מהר נדע. תדע גם העיר עם הזמן.

וילי הסוכן ומוזס פי-שלוש באים עם שלטים.

פאטי פנקסים: הרחק משאון העולם...

מוזס פי שלוש: - שם האכספרס אף פעם לא עוצר -

פאטי פנקסים: ... עיר-זהב יש, מהגוני.

מוזס פי שלוש: ורק אתמול חפשו שם גם אתכם.

הלוא כעת בין תושבי הכר רבים יש

ולהם הכל נמאס ודי, אלה

באו למהגוני, זהב שם!

משקאות זיל הזול שם.

פאטי פנקסים: אצלכם בכר מהומות רחוב,

אין דקה שקט, אין נחת,

אין דבר שאפשר עוד לסמו עליו.

מוזס פי שלוש: העולם כה רקוב הוא.

פאטי ומוזס: א אם תשבו כמונו

כאן במהגוני,

תעלו עשן,

הפנים דשנות מענג

טוב כאן.

פה הרקיע שר:

הכל זהב!

ואם ניו יורק תבער

רק תעשנו סיגר,

הכל אותו דבר,

זה המצב.

האנשים: בני עיר גדולה אנחנו: הביבים מתחתיה.

בפנים אין בה כלום וממעל עשן.

אנו תקועים. אין שום עתיד שמח.

חיש מהר נדע. תדע גם העיר עם הזמן.

פאטי פנקסים: קום, ברח למהגוני!

מוזס פי שלוש: ורק אתמול חפשו שם גם אתכם.

4. בשנים הבאות, ממורמרי כל

הארצות עשו את דרכם אל עיר הזהב מהגוני

ארבעה גברים - ג'ים, ג'ק, ביל וג'ו - באים עם מזוודות.

"עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" באופרה הישראליתצילום: יוסי צבקר

ג'ים: ברח למהגוני!

ג'ק: אויר צלול וצח.

שם בשר-סוסים ובשר נשים

ויסקי ופוקר - אח!

כולם: איזה נוף -

ירח אלבמה:

זה לא סתם!

כי אצלנו בחלצה

כסף מזמן תמצא

שירחיב את פי

בחיו של מטמטם.

ברח למהגוני!

נרכב על רוח קל.

סלט-בשר בלי הגבלה

ואין פקוח כלל.

איזה נוף -

ירח אלבמה:

זה לא סתם!

כי אצלנו בחלצה

כסף מזמן תמצא

שירחיב את פי

בחיו של מטמטם.

ג'ו: ברח למהגוני!

ג'ים: ספינה קרבה לחוף.

ביל: מן הצי-צי-צויליס

שם נפטר סוף סוף.

כולם: איזה נוף -

ירח אלבמה:

זה לא סתם!

כי אצלנו בחלצה

כסף מזמן תמצא

שירחיב את פי

בחיו של מטמטם.

האנשים יוצאים.

מגרמנית: אברהם עוז, זמורה-ביתן, 1987

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ