68

שיר

יעקב שביט
יעקב שביט

בָּרְחוֹב בָּאָה פִּתְאֹם לִקְרָאתִי
נַעֲרָה מִנְּעוּרַי -
בָּאָה כְּמַרְאָה.
שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנֶה טַבְּעוֹת שָׁנִים
עָטְפוּ אֶת נְעוּרֶיהָ
וְלֹא הָיוּ הַצִּפּוֹרִים
שֶׁרוֹנְנוּ בַּבֹּקֶר בְּעֵינֶיהָ
לִפְנֵי צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן
כְּשֶׁהִתְיַשְּׁבָה לְיַד הַשֻּׁלְחָן לְפָנַי.

נִבְעָת, בְּצִפָּרְנֵי הַזִּכָּרוֹן, עַד זֹב דָּם,
רָצִיתִי לְקַלֵּף אֶת טַבְּעוֹת הַשָּׁנִים מֵעָלֶיהָ,
לַהֲשִּׁיבָה אֶל הַנַּעֲרָה מִנְּעוּרַי -

וְהִיא הִבִּיטָה בִּי לְהֶרֶף־רֶגַע
וְלִא יָדְעָה מִי אֲנִי
כִּי לֹא קָלְפָה אֶת שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנֶה שְׁנוֹתַי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ