בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מירי בן שמחון, שירים מן העיזבון

"בּוֹבּ דִילֶן שָׁר עַל הַגְּרָמוֹפוֹן / בְּקוֹלוֹ הַגַּבְרִי הַמְּחֻסְפָּס הַסֶּקְסִי / וְיֵשׁ בָּזֶה כְּדֵי לְעוֹרֵר גַּעְגּוּעַ עַד לְמַגָּע / שֶׁיַּשְׁקִיט אֶת הַגַּעְגּוּעַ"

7תגובות

ה-13 בינואר הוא יום הולדתה של המשוררת מירי בן שמחון (1993-1950), ודומה כי אין מתאים מיום זה לשוב ולהיזכר בה. באחרונה מסר לידי אחיה, ידידיה בן שמחון, את כל השירים והרשימות מעזבונה, אוצר בלום של פואטיקה שלא איבדה דבר מרעננותה. התרגשתי לאחוז בידי את הדפים המצהיבים (כולל שירים שנכתבו על מפיות נייר של קפה "עטרה" וקפה "סיני" הירושלמיים של אז), לראות לראשונה את כתב ידה (הבלתי קריא בעליל), לצפות בתמונות שלה. מבחר מכתבים אלו יראה אור בקרוב בספר שיכיל במקובץ גם את כל ספרי שיריה — שלושה יצאו לאור בחייה הקצרים, והרביעי, שעמד כבר לפני פרסום, יצא רק לאחר מותה וקרוי "אקזיסטנציאליזם חרד" (הוצאת כרמל). בשנת 2010 הוציא לאור חברה המשורר דן אלבו אנתולוגיית מחקרים יפה על שירתה תחת הכותרת "שירת מרים".

לצערי לא התוודעתי לשירתה הנועזת והסוערת של בן שמחון בלימודי הספרות בתיכון אלא רק שנים לאחר מכן, אולם מן הרגע שקראתי בשיריה לא פסקתי מלעסוק בהם ובחידת חייה. בספרי "אפשרות שלישית לשירה" (הקיבוץ המאוחד, 2011) התבוננתי במערך השירי שהנביעו יחסיה עם מאיר ויזלטיר, דמות שחלשה לחלוטין על התימטיקה של ספרה הראשון, שיצא ב-1983 וקרוי "מעוניינת לא מעוניינת", כמו התלבטה בדבר עצם רצונה להשתייך למילייה השירי־משוררי של אז.

מירי בן שמחון

בספר "לשכון בתוך מלה" (גמא, 2015) פרסמתי מכתב גנוז של בן שמחון לוויזלטיר, שהתגלה על ידי חבריה דן אלבו ושמעון שלוש כהקלטה בפונוטיקה בירושלים. על המכתב המפעים, שהתפרסם ככתבו וכלשונו גם במוסף זה, כתבה המשוררת מוריה רחמני מאמר מאיר עיניים בספר.

בספרי האחרון, "עדות היופי וחוקת הזמן — על שירתה של אמירה הס: מאמרים ושיחות" (גמא, 2016), הקדשתי פרק שלם ליחסים הפואטיים והממשיים שהתגלו לי בין מירי בן שמחון ואמירה הס, מערכת סוערת בת למעלה מ-20 שנה בין שתי משוררות ענקיות שנקטעה עם מותה הטרגי של בן שמחון בטרם עת, בתאונת דרכים שיש בה סממנים של התאבדות. היו אלו יחסים מורכבים שקיבלו ביטוי פואטי צורב. דומה כי אין בשירה העברית כולה ביטוי פואטי כה עמוק ליחסים בין שתי משוררות, יחסים שהגירו מתוך ליבתם המפעפעת והמדממת שירים עזי מבע זו על זו, אם באופן גלוי ואם תחת רפרטואר מוצפן.
דומה כי בן שמחון היתה ערה מאוד ליכולתה של אמירה הס לשמור על שפיות ולכונן בית אל מול היותה של בן שמחון "שיבולת דקה בכד חרס עתיק", כשם ספר שיריה השני. כפי שמזכיר לנו עמנואל לוינס: "התפקיד הקמאי של הבית אינו להנחות את ההיות בעזרת אדריכלות המבנה ולגלות מקום, אלא לשבור את מלאות היסוד ולפעור בתוכו את האוטופיה שבה ה'אני' מתכנס בתוך עצמו במגוריו אצל עצמו — הלידה החבויה של העולם מתרחשת מתוך המגורים" (כוליות ואינסוף, עמוד 126). ברי כי במקרה של בן שמחון הניסיון לייצר את האוטופיה הפנימית כסכר בפני העולם נכשל כישלון חרוץ. אשפוזיה הפסיכיאטריים החוזרים ונשנים, הזיותיה, היאחזותה האובססיבית כמעט במלים ובאינטרוספקציה נפשית (כפי שמוכיח עזבונה), כל אלו היו סימני דרך עצובים בדרך אל הקץ. לא בכדי מצאתי בעזבונה תרגומים שלה לשירי סילביה פלאת.

בימים אלו מסתיימת העריכה של סרט ראשון המוקדש כולו לדמותה של בן שמחון, סרט שנעשה על ידי הבמאים אלדד בוגנים וישראל וינקלר.
קציעה עלון

בערב הולכות ממנה

הרוחות הרעות
בָּעֶרֶב הוֹלְכוֹת מִמֶּנָּה
הָרוּחוֹת הָרָעוֹת הַמּוֹצְצוֹת אֶת לְשַׁדָּהּ
עִם הַקִּימָה.
דִּמְיוֹנָהּ מִתְנוֹדֵד כִּסְפִינַת שַׁעֲשׁוּעִים.
וְהִיא מַזְמִינָה יֵשֻׁיּוֹת דִּמְיוֹנִיּוֹת
לַחְבֹּר אִתָּהּ
הֵם אוֹהֲבִים אוֹתָהּ
וְהָאֱלֹהִים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ
סוֹכֵךְ עֲלֵיהֶם מִמַּעַל
וְלֹא שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת שֶׁכָּל זֶה הוּא
אַמְצָאָה שֶׁל מֹחָהּ הַהוֹזֶה
הִיא אֵינָהּ חֲדֵלָה לְהַשְׁווֹת אֶת
עֲצַבֶּיהָ לְמַצָּבֶיהָ
אֲבָל מִשְׂחֲקֵי מִלִּים קָשִׁים עָלֶיהָ כְּסַפַּחַת
קָשֶׁה לָהּ לְבַטֵּא אֶת מֻרְכָּבֻיּוֹתֶיהָ
וּלְהַבִּיעַ כִּפְשׁוּטָם הֲבָלִים
בּוֹבּ דִילֶן שָׁר עַל הַגְּרָמוֹפוֹן
בְּקוֹלוֹ הַגַּבְרִי הַמְּחֻסְפָּס הַסֶּקְסִי
וְיֵשׁ בָּזֶה כְּדֵי לְעוֹרֵר גַּעְגּוּעַ עַד לְמַגָּע
שֶׁיַּשְׁקִיט אֶת הַגַּעְגּוּעַ
הִיא מַקְשִׁיבָה רֹב קֶשֶׁב לַמִּשְׁקָל וְלַחֲרִיזָה
וּמַשְׁוָה אֶת זֶה לְשִׁירֶיהָ.
הָאַהֲבָה עוֹבֶרֶת בְּוִיבְּרַצְיוֹת
הִיא נִפְעֶמֶת לִזְמַן מָה
וְהַדַּעַת מִתְרַחֶבֶת כָּךְ גַּם הַזְּמַן
תְּחוּשַׁת אַחֲרָיוּת מְעִיקָה פָּגָה מִמֶּנָּה
וְיַלְדָּה קְטַנָּה פּוֹחֶזֶת, מִתְלַהְלַהַת
מִתְעַקֶּשֶׁת לַהֲגוֹת אַ בָּ א.

לילה

לַיְלָה, שֵׁנָה בַּמִּטָּה
וְשׁוּב לַיְלָה וְשׁוּב שֵׁנָה
אִלּוּ נִתָּן הָיָה לְהַשִּׂיג
מְעוֹף הַצִּפּוֹר מֵהַדְחָקוֹתַי הַמִּינִיּוֹת
שֶׁל הַתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה
הָיִיתִי בְּוַדַּאי מַמְרִיאָה בְּלִי גּוּף.
אֲבָל גַּם חֵרוּת הַמְּשׁוֹרֵר אֵינָהּ
מַצְמִיחָה לִי כְּנָפַיִם.
דְּאִיָּה וּנְסִיקָה שֶׁל מָטוֹס
הֵן מַרְאֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַסְּתָם
אֵיכֻיּוֹת מְרוֹמְמוֹת נֶפֶשׁ, לִמְבִינֵי דָּבָר
אֲבָל אֲנִי, אֵינִי מֻרְגֶּלֶת בְּשֶׁכָּאֵלֶּה
יֵשׁ לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁאֲנִי סְגוּרָה בְּבֵיתִי לְיַד
תַּנּוּר קָטָן מָאֳדָם
סְפָרִים וְטֶלֶוִיזְיָה.
יְתֵרָה מִזּוֹ, לִמַּדְתִּי עַצְמִי לְהָצִיץ
בְּעֵינִית הַדֶּלֶת וְלִפְתֹּחַ אוֹתָהּ עַד כְּדֵי רִבְעָהּ
עַל מְנַת לְוַדֵּא מִי בָּא בְּאַמּוֹת סִפַּי.
אֵינִי מִתְפַּתָּה יוֹתֵר לְצִפִּיּוֹתַי וּמִינֵי נְבוּאוֹתַי
וּמִתְכַּחֶשֶׁת מַעֲשֵׂה אֹנֶס לְחֶרְדַת הַשִּׂמְחָה שֶׁמֵּבִיא אִתּוֹ
צְלִיל הַפַּעֲמוֹן (אַף כִּי גַּם בֶּהָלָה יֵשׁ — צְלִיל
פַּעֲמוֹן הַדֶּלֶת אֵינוֹ בְּדִיּוּק צְלִיל פַּעֲמוֹנִים).
אֶתְמוֹל בָּאָה אִמִּי עִם תִּקּוּנִים שֶׁתִּקְּנָה בִּבְגָדַי
תִּקּוּנִים אֲחֵרִים הֵם אֶפְשָׁרוּת עִם אֶפֶס סִכּוּיִים
אוֹי לִי שֶׁכָּךְ הִזְקִינָה אִמִּי
אוֹי לִי שֶׁרְאִיתִיהָ בְּכָךְ
שָׁכַחְתִּי מַרְאֵה דְּמוּתָהּ בִּצְעִירוּתָהּ
אֵיךְ הָיִיתִי שְׁקוּעָה בְּיַלְדוּתִי עַד צַוָּאר.
פֶּרְסְפֶּקְטִיבַת הַגִּילִים לֹא נִשְׁתַּנְּתָה כַּמּוּבָן
רַק שֶׁכַּיּוֹם נַעֲלֶיהָ קְטַנּוֹת עַל כַּפּוֹת רַגְלַי
וְכֵן גַּם טַבָּעוֹת שֶׁהוֹרִישָׁה לִי מִן הַנְּדוּנְיָה שֶׁלָּהּ.
כָּךְ אוֹ כָּךְ, אוֹרְחִים הֵם דָּבָר חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ
קָפֶה, תֵּה, עִם אוֹ בְּלִי סֻכָּר וְסִיגַרְיוֹת
בַּפַּעַם הַמִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה.
בֵּיתִי אֵינוֹ עָרוּךְ לִישִׁיבָה בְּצַוְתָּא כַּמְּדֻמֶּה
אֵין בּוֹ כֻּרְסְאוֹת סָלוֹן נוֹחוֹת לְיַד שֻׁלְחָן
נָמוּךְ שֶׁיּוּשְׂמוּ בּוֹ תּוּפִינִים מְאֻחָר יוֹתֵר
וּמִינֵי מְתִיקָה בִּקְפִידָה אֶסְתֶּטִית מְסֻיֶּמֶת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו