אורי הולנדר
אורי הולנדר

טוביה ריבנר היה מגדולי המשוררים במאה העשרים. לפעמים קשה לחשוב כך על מי שחי לו בדירתו הצנועה במרחביה, מתאונן על עניינים ברומו של היומיום הספרותי ואחר הרהור מתפנה לנגוס בעוגייתו. אבל כזה היה ריבנר באמת ובתמים. יצירתו היא לא רק מפסגות השירה העברית — לעניות דעתי הוא היה גדול המשוררים שחיו בינינו — אלא שוכנת אחר כבוד, באותו מדף, לצד הרהוריו האסתטיים־תיאולוגיים של מילוש ופסוקי החוכמה של אודן.

מסלול חייו רצוף המכאובים ברא לכל מלה שירית שלו תאומת צללים, מעין רכיב־צל, ומלים אלה, זוגות זוגות, צעדו תמיד על חבל מעל תהום פעורה. "כמה שנים אפשר / לשמור על שיווי משקל / על פי התהום?" שאל ריבנר בשירו "שאלה", ולכך השיב בשיר ובעוד שיר שכתב, בעשרות רבות של "שירים אחרונים" שפירסם מאז ספרו "שירים מאוחרים" (1999). שלב מאוחר־אחרון זה של כתיבתו, בשני העשורים האחרונים לחייו, מציג נביעה של שירי מופת, שהורקו אל הדף באיזו זרימה עיקשת לאחר שנים של גיבוש מחשבתי־לשוני. מה שהצטייר בספרו הראשון ("האש באבן", 1957) אפילו כמעין חיקוי של האסכולה השלונסקאית־אלתרמנית נהפך לנתיב שירי ייחודי, אישי לחלוטין, חף מיומרות וממטפורות, לקול צלול ונוקב.

טוביה ריבנר בסלון ביתו, מאחוריו ציור דיוקן שלו
טוביה ריבנר, 2019-1924צילום: אבישג שאר-ישוב

קול זה של ריבנר עלול היה להיאלם במרחבי הקיבוץ, שכבר אינו קיבוץ, לולא גאלו המשורר והמו"ל רפי וייכרט, אשר ממש הכריח את ריבנר להמשיך לכתוב והוציא לאור את מה שהתברר כמיטב ספריו. בשני העשורים האחרונים לחייו נהפך ריבנר מדמות שהתקיימה בשולי עולם הספרות המקומי (אף שהיה פרופסור לספרות באוניברסיטת חיפה ואף שזכה להערכה רבה באירופה כמשורר וכמתרגם) למשורר מרכזי. אין ספק שפרס ישראל לשירה שהוענק לו בשנת 2008 הוא אחד משיאיו של מהלך זה. אחד משיאיו ולא שיאו, משום שהכרה זו בגדולתו של משורר חשובה פחות מן היכולת הכמעט בלתי נתפשת לשכלל ולזקק את מלותיו ממש עד רגעיו האחרונים.

דוברו של ריבנר הוא "האני הביוגרפי", שחזה מבשרו אירועים מחרידים — החל במשפחתו שנרצחה בשואה וכלה בטרגדיות אישיות שפקדו אותו בשנות חייו בארץ; מות אשתו הראשונה עדה בתאונת דרכים ומותו של בנו מורן שנעלם בדרום אמריקה — אך גם דוברה של המאה הקודמת, המאה העשרים; דובר שהוא בוגר בית הספר הגבוה למדעי הטירוף ובה בעת מי שמופקד על שימורו של אותו "שיווי משקל" או אקוויליבריום לשוני־קיומי. "שיווי משקל" זה הוא הוודאות היחידה שעולמו הספקני מכיר בה, וביטויו הישיר בשיריו הוא התבוננות כפולה בכל רכיב מרכיבי הקיום, המזהה את ה"אין" לצד ה"יש"; את תאומו האפל של החי, הקשור בו לבלי הפרד.

כך מציגים רבים משיריו של ריבנר יצירי כלאיים קפקאיים, דמויות הלכודות במצבים לימינליים ומבעי לשון שגרתיים כביכול, המושתתים על משפט הזהות, הטאוטולוגיה, כלומר על סדרת הכפלות נמשכת של מונחים, תיאורים, צירופים וצלילים. "הכפלות" אלה (למשל, דברי ה"יופי" מן השיר "הזקן והיופי" המהדהדים פסוק מקראי מוכר: "אני אני / אהיה אשר אהיה"), בדומה ליצירי הכלאיים של קפקא, מעידות בעצם הצגתן הפורמלית על סתימותן התימטית ועל מסע שירי שאפשר לפרשו בשני אופנים: חתירה נואשת אחר האמת שמעבר לכל הסתירות, או הצבעה עיקשת על אי היתכנותה של "אמת" זו (שהרי כל היודע אותה, כדברי קפקא, הכרח שיהיה "שקר").

ואף על פי כן, הזריחה, קולות הציפורים, מראה העץ המלבלב מבעד לחלון — מראות וקולות אלה היו נחלתו, וזיק חיותם הניצת בכל בוקר ("להתעורר כל בוקר חי — הפתעה", כתב ריבנר בשירו "הפתעות", וכמוטו לספרו "עוד לפני" כתב: "עוד גחלת מלים / לפני האפר") השפיע מחומו על הגלויות, המכתבים ושברי השיחות מן הזמן שקפא.

הוא חיבר שירי גלויה נפלאים מכמה וכמה ערים ושירי תצלום מצמררים (כך נכתב ב"תצלום שחור־לבן, קיץ 1939": "הנה הם כולם, חברי תנועת הנוער בסלובקיה / המסתכלים שבעים שנה הישר אל תוך עיני [...] אף לא אחד לא הסתלק מכאן. אף לא אחד. / אנחנו בטיול, בפסק־זמן, שמחים. / כל העתיד לפנינו"), אבל פסוקיו הנהדרים ביותר, כך נדמה, הם אלה הכופים על תודעתו של הקורא להתמסר להולם לבו של החי.

"בן אדם מסוגל לשאת כמעט הכל / ואיש אינו יכול לדעת מתי והיכן / תכניע אותו השמחה". משפטים מעין אלה, המסיימים בדרך כלל מסע רגלי־הגותי קצר במרחבי נופים מכאן ולא מכאן, הפכו את ריבנר, פשוטו כמשמעו, לאחד מדובריו המובהקים של האנושי בשירה העברית ובשירת העולם. אין בנמצא משוררים רבים המסוגלים להוציא מתחת ידם שורה כגון זו, המהדהדת כעת ביתר שאת: "ברוכים הבאים אחרי".

שירו של טוביה ריבנר "דמות אינה רק דמות, מחוק".

בשנת 1970 יצאה לאור חוברת זיכרון לשלמה אשל (אלשטיין), חבר קיבוץ שפיים ואיש הקומנדו הימי שנפל בשנת 1969 במבצע שבו טובעו שתי ספינות טורפדו מצריות במפרץ סואץ. טוביה ריבנר כתב בחוברת שיר ושמו "דמות אינה רק דמות, מחוק".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ