שיר |

הפנדליסט

אנשים אחרים - חבריי או יריביי, משפחתי או שונאיי - נכנסו לי לחיים, לרחבה, והשופט פסק: בעיטה חוזרת. אני ניגש אל הפנדל השני שלי כמו אל החיים. שלי

אודי שרבני-צרובה
אודי שרבני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אודי שרבני-צרובה
אודי שרבני

אני ניגש אל החיים כמו ששחקן כדורגל ניגש אל הפנדל השני שלו באותו משחק. / אל החיים שמולי, אני ניגש כמו עם הפנדל השני שלי. / אותו שוער, אותה זיעה, אותו מגרש, אותו שופט. / אותו אלוהים. / לפני כן, אנשים אחרים - חבריי או יריביי, משפחתי או שונאיי - נכנסו לי לחיים, לרחבה, / והשופט פסק: בעיטה חוזרת. / אני ניגש, אם כן, אל הפנדל השני שלי כמו אל החיים. שלי. / והשוערים שממולי, בראשם הפינה שבעטתי אליה בפנדל הקודם. / ובראשי גם ראשם ובראשם גם ראשי / ומכאן, האינסוף, חיי הנצח; בראשי ראשם שיודע שראשם בראשי שיודע שראשי בראשם / וכן הלאה. /
ועלי לבחור: פינה חדשה, או קודמת - / הפרפראזה היא פיל במגרש חרסינה באצטדיון ע"ש "הבינינו".
ושם, בין הבינינו, אחד עשר מטרים, קו החיים / ובקו החיים, החיים ניגשים אל הפנדל השני שלהם כמו משורר שצריך לסגור את השיר שלו: / בחירה אמנותית באנטי־שיא או שיא. // והראשון, הוא בסך הכל, תשובת נגד / לבחירה הצפויה של השני. / והשני, הוא בסך הכל, תשובת נגד / לבחירה הצפויה של הראשון. // וכן הלאה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ