משורר בשטח |

הספרייה היתה לה מחסה

עושה רושם שחגית גרוסמן רוצה להיות משוררת בספריית העולם. בינתיים היא מסתפקת בספרייה של בית אריאלה

אילן ברקוביץ'
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אילן ברקוביץ'

"משורר הספרייה", מרדכי גלילי מארח את המשוררת חגית גרוסמן בספריית השירה של בית אריאלה, יום שלישי, 23.10, 19:00

מסוף שנת 2017 מקיים המשורר מרדכי גלילי, מחבר הספר מכמיר הלב "מסע שנגמר בריקוד — שלוש פואמות ועוד שירים" (2011, ידיעות אחרונות ספרי חמד) וספרים נוספים, סדרת שירה ייחודית בספריית השירה של בית אריאלה בתל אביב הנקראת "משורר הספרייה", אולי על משקל רב המכר העולמי "אריה הספרייה" מאת מישל קנוּדְסֶן. עד כה אירח גלילי בסדרתו משוררים כעדי עסיס, שוקי גוטמן, אלי הירש, דורון כהן, ענת לוין ואחרים. אני מודה שהגעתי אל אירוע האירוח של המשוררת והסופרת חגית גרוסמן מעט סקפטי כשם שהייתי קודם לכן סקפטי על כל הסדרה.

על מדרגות הספרייה מצאתי את גרוסמן מחכה לקהל שיגיע. עוד לא הגיע קהל והיא חששה שלא יגיעו למרות שדיווחה על האירוע בפייסבוק. נכנסנו פנימה ולמרבה ההפתעה כן הגיע קהל; לא רב אמנם אך מתעניין. התיישבנו באולם ששטיחיו אדומים וקירותיו מכוסים בספרים. במרכז ניצב שולחן ארוך ועליו הונחו ספריה של גרוסמן שראו עד כה אור, בכלל זה הרומאן החדש והמרתק "רוחות פרצים" (2018, הוצאת כנרת זמורה ביתן), שבגבו נכתב כי הוא "סיפור חניכתה המפותל והסוער של האמנית תניה דראפט".

בהתחלה, גרוסמן אוחזת בו וקושרת בינו לבין ספריה הקודמים בפרוזה, הרומאנים "היכן שאינם" (2012) ו"לילה ולואיס" (2014). "אלו שלושה שהם אחד", היא אומרת. מן הבחינה הזאת, גרוסמן מצטרפת לשורה ארוכה של משוררים בני זמננו המפרסמים גם פרוזה. זו תופעה ייחודית לדור הזה, אפשר כי היא מסמלת פריצת גבולות בין התחומים או חשש של המשוררים הצעירים להיוותר באפלה ובאי־קריאה. ובעיני היא המעניינת ביותר מבין כל אלו שעושים את זה מבחינת נוסח הכתיבה ומימושו הז'אנרי. המעבר אצלה בין שירה לפרוזה ניכר בין הספרים במידה כזו שהפרוזה הלירית שלה היא לא פעם פלאית ומעוררת השתאות.

אבל כאן גרוסמן הסופרת מתמקדת בשירה. היא יושבת במרכז החדר הגדול יחד עם מרדכי גלילי, שלמרבה ההפתעה לא לוקח חלק פעיל בהנחיה. בתחילה הוא מחלק לקהל דפים שעליהם הודפסו כמה משיריה של גרוסמן, בעיקר מתוך ספר השירה האחרון שלה עד כה, "ספר הגוף" (2017, הוצאת הקיבוץ המאוחד). לאחר מכן כל תפקידו מסתכם בהקשבה ומדי פעם בעצירת שטף הדיבור של המשוררת ושאלה: "שנקרא שירים?" בקהל כעשרה אנשים היושבים בצורת האות חי"ת, ואני מזהה את המשוררות ענבל אשל כהנסקי, ורדה שפין גרוס, עידית יולזרי, יערה בן דוד וארלט מינצר. כשגרוסמן מחמיאה לספרו של גלילי, "מסע שנגמר בריקוד", שעליו פירסמה בעבר רשימה ב"מקור ראשון" שבו טענה כי רעדה ובכתה כל הלילה למקראוֹ, גלילי מעלה את קובץ השירים המודפסים אל פניו ויולזרי אומרת כי המשורר נבוך ולא אוהב שנותנים לו מחמאות.

חגית גרוסמן. סטאר קוואליטי לא ממומש צילום: נועה יפה

הקהל הבלתי מזוהה מתמצא פחות אך כותב ושואל יותר. לידי יושבת אשה שרושמת בפנקסה מדי פעם בפעם את הדברים שגרוסמן אומרת: "האמנות היא הגאולה"; "כתיבה היא אהבה" ועוד. מול השולחן שני בני זוג המתעניינים בביוגרפיה של גרוסמן. "היתה לי ילדוּת פסיכית", היא אומרת והם מבקשים שתרחיב, אך היא מסרבת. בשירהּ "מחשבה שלפני התיקון" יש אולי תשובה לרציונל של הסירוב הזה ועליו היא דווקא מרחיבה את הדיבור: "יֶשְׁנוֹ מֵמַּד אַחֵר, מַקְבִּיל, וּבוֹ אֲנִי מִי שֶׁאֲנִי / וְלֹא הָלַכְתִּי לְאִבּוּד לְעַצְמִי הַצּוּרָנִי... / אֵינֶנִּי מְאַבֶּדֶת אֶת דַּרְכִּי, אַךְ הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד / בִּכְדֵּי לִמְצֹא מְחוֹזוֹת חֲדָשִׁים וּמוֹתַחַת גְּבוּלוֹת / וּמַמְצִיאָה הִשְׁתַּקְּפוּת אֲמִתִּית שֶׁלִּי. / אֲנִי מִי שֶׁאֲנִי וְאֵינֶנִּי בּוֹגֶדֶת בִּי".

ברומאן החדש של גרוסמן מתוארת הכניסה של הגיבורה תניה דראפט אל חלל הספרייה כמשהו אסור ומשחרר כאחד: "במהלך אותן שנים מנודות בכיתת מזכירות ומנהל, תניה נהגה להתגנב לספרייה. תמהה ושמחה על הקלות שבה ניתן לה לשבת בין כתליה. אף אחד לא שאל אותה אם זו שעת שיעור או היכן עליה להיות. הספרייה היתה לה מחסה, מקלט שבו נמשכה אחרי ספרי השירה. שם גילתה את הספר תת הכרה נפתחת כמו מניפה מאת יונה וולך. היא הניחה את הספר מתחת לחולצה וחמקה אל החצר" ("רוחות פרצים", עמ' 29-28).

גרוסמן מתארת את מסעות יצירתהּ בעולם. "את השיר שלי 'על החברוּת' תירגם הסופר בנג'מין באלינט והוא פורסם ב'ניו־יורקר' וחולק לבתי חולים בארה"ב; את השיר 'סיבוב התקליט' תירגם לערבית פרופ' סאלח רזוק, שחי ומלמד באוניברסיטת חלב בסוריה, ופורסם בכתב עת בבגדאד". היא קוראת שירים בצרפתית ובאנגלית ואז בעברית והקהל מגיב לנוסחים השונים של השפה. הדיון לא מעמיק מדי אבל הקריאה יפה.

נדמה שיש לגרוסמן סטאר קוואלטי לא ממומש. ברגעים מסוימים אני מצטער שהאירוע לא משודר ישירות לטלוויזיה. היא אומרת דברים נוקבים, למשל נגד שנאת האשכנזים שלדבריה פוקדת את תרבותנו, או בעד המשוררת דארין טאטור. היא זועמת על חוק הנאמנות בתרבות. עושה רושם שהיא היתה רוצה אולי להיות משוררת בספריית העולם ולא רק בספריית בית אריאלה.

אוהבים/ות ספרים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מוסף "ספרים" של "הארץ"

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

ליד בית הספר רוב בטקסס, היום

גם הטבח בטקסס לא ישנה את עמדת השופטים השמרנים בעליון בארה"ב

Hand drawn pregnant woman belly, Vector sketch isolated on white background, Line art illustration

בניגוד לכל מה שדמיינתי, יש לי ילד אחד חי וכך זה יישאר

ביידן עם ראש ממשלת יפן, השבוע בטוקיו

שני אירועים דרמטיים קרו בטוקיו. העולם התרכז במה שפחות חשוב

מסעדת קוקו תאי

זו לא באמת מסעדה. זה מקום בחוף הים שבו מופיעים כוכבי ריאליטי

זירת הפיגוע ברחוב דיזינגוף בתל אביב, בתחילת אפריל

חברת מטא סירבה לחסום דף פייסבוק שביהמ"ש קבע כי הסית לטרור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"