בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החוויה שמעבר למלים

2תגובות

גם מתנגדיה העיקשים ביותר של התורה החסידית מבית מדרשו של רבי נחמן מברסלב מסכימים שהיה מספר סיפורים גאוני. פנחס שדה אף הגדיל ואמר שהרבי הוא "אולי גדול הסופרים העברים בעת החדשה", ו-"אחד מיוצרי המופת בתולדות ספרות העולם". לפיכך, אין פלא שהשירים החלשים יותר בקובץ "ליקוטי שירות", הרואה אור לרגל מאתיים שנה למותו של הרבי, הם אלה המנסים לחזור ולספר בחרוז ובמשקל אחדים מסיפוריו. קשה להתחרות בקסם ובחוכמה ובפניה הישירה אל הלב שבמעשיותיו ובכתביו העיוניים של המורה הרוחני המיוסר והכריזמטי מברסלב, הזוכה לעדנה יוצאת דופן בישראל של שנות האלפיים. אפשר רק לשאוב מהם השראה.

את השראתו של רבי נחמן ביקשו עורכי הקובץ הזה לאתר בשירה העברית של המאה האחרונה. פירות המחקר של השניים, אנשי כתב העת "משיב הרוח", יורם ניסינוביץ וצורית יעיר, מרשימים לעתים, חלקיים לעתים ומפתיעים לא אחת. ש"י עגנון וחיים באר הצעיר עיבדו אחדות ממעשיות הרבי בשירה (שאינה מפסגת יצירתם, בלשון המעטה). משוררי היידיש הגדולים אברהם סוצקבר ויעקב גלאטשטיין מצאו בו בן-שיח. מאיר ויזלטיר, יהודה עמיחי וגם אנטון שמאס כתבו עליו ואליו, ואת עצתו ביקש אפילו "מר קוגיטו" הנפלא של זביגנייב הרברט, שבתרגומו של דוד ויינפלד כמו נטמע זה כבר במחזור הדם של השירה העברית.

אלא שעיקר הקובץ, רובו ככולו, מוקדש לשירת משוררים צעירים, שרבי נחמן הוא להם מקור השראה ישיר יותר - מורה רוחני אולי, רב, פשוטו כמשמעו. אלה הם משוררים מן הזרם האמוני המתחדש בשירה המקומית, ובקריאה בקובץ כולו ניכר מאוד הפער ביניהם, בין הרואים אולי בתורתו של נחמן הצעה תקפה לדרך חיים, ובין המתבוננים בה מן הצד, מתפעלים בריחוק מה מחוכמתו ומהצעתו לעקוף את השכל בבקשת מזור למכאובי הנפש. האחרונים, אם רוצים, מנצלים את ההתבודדות, מושג מפתח בתורת נחמן, להתבוננות מדיטטיבית פנימה והחוצה, בעוד הראשונים רואים בה הזדמנות לביטוי מכאובם בקול עז ולקריאה לעזרה. האחרונים דבקים באני החושב, בשכל. הראשונים מנסים להמיר אותו בזעקה, למצוא את דרך הלב, העוברת לא אחת, לפחות בשירתם, בזניחת ההיגיון לטובת אקסטזה הגובלת בשיגעון. "רק בתוך/ השיגעון של הלילה צפון/ השלם", ניסח זאת הרב מנחם פרומן בשיר פרי עטו. "בעיניים עצומות/ רואים יותר טוב", כתב אורי בראון, ואלחנן ניר פשוט קורא בתחינה: "השב בנו כבר את הטירוף והשיגעון".

פרדוקס מניע אפוא את השירה הזאת. היא משתמשת במלים סדורות, מהוקצעת לרוב, בניסיון לנסח חוויה הנמצאת מעבר למלים, מעבר להגיונה של השפה. כדי להצליח בכך יש צורך בגאונות או בתמימות מוחלטת. מעטים המשוררים הניחנים בזו או בזו. על כן, את רוב השירה הצעירה האקספרסיבית מאוד שב"ליקוטי שירות" - גם אם לא תמיד היא מוצלחת - אפשר לראות פחות כביטוי של חוויה ויותר כהבעת כמיהה. זו הכמיהה לחרוג מן הסדר הקיים, שרובו ככולו חסר מובן, לעבר סדר אחר - מיסטי אולי, שהאלם והשיגעון הם מסמליו. אפשר שדווקא כאן טמון העניין שבשירה האמונית העכשווית, בוודאי בזאת ההולכת בעקבות רבי נחמן. היא נותנת דרור לביטוי ספק, דכדוך, ייסורי גוף ונפש, ואפילו נרקיסיזם ושיגעון גדלות, בעולם הנדמה מבחוץ, ולעתים גם מוצג מבפנים, כמבוסס על אמונה בוטחת, על ענווה ועל שלווה שבתשובה. "הכתר החסד התהום נופלים/ שכינה שלי, אחותי החיים/ הושיע נא, רק אמרי/ כיצד נצלים", במלותיה של רות קרא-איוונוב קניאל.

אבל מעבר לכנות הרגש, אפשר למצוא שירה מעניינת ב"ליקוטי שירות". "כנשר יעיר", למשל, שירה של מיכל הלד, שבו ביקור במזרח אירופה, בעיר שיהדותה נחרבה, מעניק הקשר היסטורי נחוץ ואפקטיבי לסיפורו של נחמן ולהערתו כי "משירת העשבים יתעורר הלב". או שירו החכם והכתוב היטב כתמיד של שחר-מריו מרדכי, "על ראש ייאושי", העוטף את הסיסמאות הברסלביות המוצאות תדיר מהקשרן באיזה פיקחון מתריס ורך כאחד: "שמע, יש יאוש, יש יאוש בעולם/ ומצרים. עד כדי כך מגיעים הדברים...". וגם, מן הצד האחר, תפילתה הפשוטה והנוגעת ללב של גבריאלה אלישע, המסכמת את המשיכה לתורת נחמן במלים אמיצות וכנות יותר מכפי הנראה במבט ראשון, "יש לי אבא חדש, ר' נחמן/ יש לי אבא, נחמן, ר' נחמן/ ר' נחמן הוא אבא שלי/ והרי זו תמצית העניין/ כבר אינני יתומה".

אפשר לציין עוד אחדים, ותיקים וצעירים, אבל אם מבקשים את השילוב - לצורך העניין, אפשר אפילו לקרוא לו שילוב נחמני - בין תמימות לחוכמה, בין ייסורים ליופי, בין ספק לידיעה, ובשירה גדולה ממש, רצוי לפנות, כתמיד, אל אברהם סוצקבר: "מפתח אנוכי עתה אל עולמי ומחפש לשווא/ את מנעולו בחוץ. אני-אני, ככל שהשעה גוועת והולכת/ וכל התרחשות על אדמה, באדמה ובתוך העב/ המיועד, מטהרה בלב באהבה, הולכה ומזדככת" (תירגם מיידיש: ק"א ברתיני). מלים מאירות אלה, יש לציין, באות בתגובה על קביעתו של נחמן, "מוטל על כל אדם לחסוך שעה מתה".

 

"ליקוטי שירות - אסופת שירה בעקבות רבי נחמן מברסלב". עורכים: יורם ניסינוביץ וצורית יעיר. הוצאת משיב הרוח וידיעות ספרים, 215 עמ', 68 שקלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו