בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צעירה לנצח

תגובות

קשה להוסיף על הדברים: "יללת תנים מצד זה וריקוד שעירים מצד זה: אין ספרות עברית! ובינתיים עלו בגננו הנטוש כמה ספיחים משובחים, כישרונות רעננים, ששלושה מהם בירכו עתה את שירתנו הצעירה בקובצי שיריהם, קבצים, שבכל אחד מהם תוסס ומחלחל סם של חיים כיין חדש בקנקן וכדם רותח בבשר החי...". מלים חיות אלה, שכתב חיים נחמן ביאליק במאמרו מ-1907, "שירתנו הצעירה", התייחסו לשלושה משוררים, יעקב כהן, יעקב שטיינברג וזלמן שניאור, ועוררו תלי תלים של פרשנות ומחלוקת, הנמשכת במידת מה עד היום, לאו דווקא סביב הכתרתם המובלעת של שלושת אלה כממשיכי דרכו של המשורר הלאומי, אלא סביב קביעותיו בדבר דמותה של הספרות העברית המבקשת להתחדש ולחדש בארץ ישראל.

לעומת אותו פולמוס, שאבני היסוד שלו הם מושגים כשירת חול ושירת קודש ושירה לאומית ושירת אני - ולפיכך, אין פלא שהדיו נשמעים עד היום - שירתם של השלושה עצמם נשכחה כמעט, בוודאי שירתם של כהן ושטיינברג. סדרת ספרים חדשה בעריכת חנן חבר, "שירתנו הצעירה", המוקדשת לשירתם של "בני דור ביאליק", מבקשת אפוא, אם לא לקרב אותה ממש לקהל הקוראים העכשווי, לפחות להחזיר אל הדיון את חומר המלים שעליו הוא נסוב בראשיתו, כלומר את שירתם המודרנית, המרדנית והתוססת בהחלט, עד היום, של משוררי דור התחייה (על חיוניותם, תרתי משמע, אפשר ללמוד גם מהוצאתם המחודשת באחרונה של כמה מכתבי הפרוזה של גנסין וברדיצ'בסקי).

חבר עצמו, באחרית הדבר מאירת העיניים שלו לספר הראשון בסדרה, "ימי הביניים מתקרבים", אינו מתייחס ישירות למאמרו של ביאליק ולסוגיות העולות ממנו, אלא מתוך עיון בשירתו של שניאור. "הכינון של הסובייקט המרכזי של התרבות הלאומית העברית היה פריו של מאבק חסר פשרות בין היחיד לסובב אותו", מזכיר שם חבר, ובעצם, מקיים בעצמו את המהלך המתבקש - מן השירה והאדם, מן המאבק הפנימי של המשורר על זהותו, אל ההקשר, אל המאבק התרבותי, ששיאו לכאורה שלילת הגולה. מכאן, אולי, הבחירה הנבונה בהכתרתה של הסדרה בכותרת "שירתנו הצעירה". משהו במאבק הזה, שיש בו אופל דקדנטי מכאן ויצריות ארוטית מכאן, אינדיבידואליזם אנוכי מכאן, ובקשה לעצב את פני הכלל מכאן, הוא צעיר תמיד, רענן תמיד. חבר מצליח להמחיש זאת היטב.

ואולם, יש גם מידה של אירוניה בכותרת "שירתנו הצעירה". האם מחוץ לדיון האקדמי יש מקום ושומעים לשניאור, שפירסם בחייו עשרות ספרים בשירה ובפרוזה, בעברית וביידיש? אמנם הלהט שבשירתו, הדקנדס שבה, הייאוש הארוטי ונבואות הזעם, כמו הולמים הוויה צעירה של "דם רותח בבשר החי", אבל אולי דווקא אותו להט, שנדמה נטול אירוניה או עידון רגשי רב, יעורר ריחוק בינה ובין נושאי הלפיד העכשוויים של "שירתנו הצעירה".

לשניאור היתה יד בתרבות הפופולרית ואחדים משיריו הולחנו והיו לפזמוני נצח - "יד ענוגה היתה לה/ איש לא העז געת בה; זוג שפתיה - שני חן/ רק לנשיקות נוצרו הן" - אבל מעבר לזה, האם בכוח הפאתוס השברירי שלו לגעת בצעירים הרבים יחסית המשקיעים היום את תשוקתם בשירה בתל אביב, בירושלים, מעבר לקו הירוק? להלן הצעות אחדות, שורות אחדות משל שניאור שהוצאו מהקשרן, לשימושם: "ישנה שמש! אך לחינם/ היא משביעה רק השבעים; את הרעבים לא תשביע/ על בני אופל פוסחה היא". "לא, אינך יודעה עדיין, ילדתי, איך נושקים אנחנו:/ זרועות - נחשים מתלכדים, מרעילים וחונקים/ ולוחצים חזה לחזה עד שלא ידע כל אחד/ בין לבו ובין לב חברו". "ימי הביניים מתקרבים. התקשיב, התחוש, איש נפש/ את רחש האבק הזוחל, את ריח הגופרית הרחוק?... עז הוא החורף הקרב, כי ארך הקיץ בארץ - ימי הבינייים מתקרבים!"

וגם: להט רומנטי וייסורי אהבה גודשים אף את שירתו של היינריך היינה, אבל עליהם נוספים השנינה והאירוניה והסאטירה, שעשו אותו לאחד האהובים והחריפים ובני הקיימא שבמשוררי הרומנטיקה הגרמנית. אל המפעל המשמח ורב השנים של תרגום היינה לעברית הצטרף באחרונה משה גנן בשני קבצים הרואים אור בסמיכות יחסית, "אינטרמצו לירי ושירים אחרים" מן השנה שעברה ו-"השיבה הביתה" החדש. על כפל הפנים הבסיסי שבדמותו של היינה מלמד מחזור השירים "השיבה הביתה" היטב. אף שנעדרים ממנו הארס הפוליטי וחדות האבחנה המעשית של היינה הסאטיריקן (כשם ששניאור ניבא את מלחמת העולם השנייה במלים "ימי הביניים מתקרבים", היינה כתב ב-1844, אגב התבוננות בסיר לילה מהביל, "ריח-גרמניה בימי העתיד/ היה נורא ואיום/ מכל ששיער אי פעם אפי" - בתרגום שלמה טנאי), אפשר להבחין עד כמה הרומנטיקה שלו, חרף ייסורי האמת, רפלקטיבית ושנונה. אולי לכן נעים ללוות אותו במסע ארוך זה של שברון הלב, הנפתח בהודאה, "כשהילדים בחושך/ פג האומץ מלבם/ לגרש את מר המורך/ בשיר פוצחים הם בקול רם// אף אני סכוף, דווי/ שר עתה את שיר הרעד/ גם אם אין בשיר שעשוע/ ישחרר אותי מפחד", ונחתם במלים, "אש זו מכבר כבתה/ וממנה אין עוד זכר/ לבי הפך עצוב וקר/ ספר זה לו מכל של אפר".

"ימי הביניים מתקרבים". זלמן שניאור. הוצאת קשב לשירה, 153 עמ', 88 שקל.

"השיבה הביתה". היינריך היינה. תירגם מגרמנית: משה גנן. ספרי עתון 77, 91 עמ', 65 שקל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו