בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עכוזה המעודן של המוזה

12תגובות

המשורר שמעון בוזגלו קנה לעצמו זכויות רבות בתרגומיו הנהדרים מיוונית עתיקה, ממחזות סופוקלס ואוריפידס, בין השאר, מכתבי אפלטון ומן השירה הקלאסית. אפשר שאת ספרו החדש כדאי לקרוא לצד אחד מתרגומיו אלה או לאורם, לאו דווקא משום שבוזגלו עצמו מתייחס אליהם בשיריו - "וריאציה מס' 3 על ‘איפגניה באוליס'", למשל, או "פרגמנט הלניסטי" - אלא משום שיש בכך להעמיד בהקשר הולם את ישירות המבע והארוס שלו ואת חיבתו לשירה שיש בה מן הפרובוקציה, מנעיצת הסיכה בבלון המכובדות הקלאסית או הבורגנית.

אפשר, למשל, לקרוא בתרגום בוזגלו שירים שיוחסו (בטעות) לארכילוכוס ובהם שורות כמו "ברזל לבדו זה מה שקפיס אוהב/ בשבילו הכל שטויות/ חוץ מזין עם יכולת/ לעמוד לו בזקיפות", או תמונות, הפעם פרי עטו של ארכילוכוס עצמו, כמו "הנקניק שלו... תפח/ כמו של חמור הרבעה פריאנאי/ אבוס דגן לרוב" (מתוך "שד לילה שחור", ידיעות ספרים, 2006). מתוך כך אפשר אז לקרוא בעניין ומתוך שעשוע וקשב את השיר הפותח את "טוראי כהן קורא שירים": "אין שיר היום, שימון, כלום!/ המוזה מפנה אלי את גבה/ ומפשילה את שמלתה/ ואת הנפיחה הפורחת/ מעכוזה המעודן/ נותנת לי להריח/ להריח בלבד/ אייי/ ולמות מתשוקה!"

עכוזה המעודן של המוזה הוא דימוי טוב לשירתו של בוזגלו. מן הצד האחד, היא גופנית מאוד, נטועה בתשוקה הארצית ובהווה הישראלי הקשה, ומן הצד האחר, היא שואפת לגבהים מיתיים ולהשראה אלוהית. יש בה מתח מתמיד בין עידון לגסות, בין מצוקה להתעלות, בין כאן לאי-שם. המתח הזה אינו מלאכותי, ככל הנראה, ובוזגלו מטיב לתארו מתוך נסיבות חייו, החל בימי הלימודים שבהם "התעלס" בבקרים עם ספרות יוון העתיקה ועבד בלילות כשומר במאפיית ברמן. "שמות גיבורים, פעלים ואיים רחוקים/ צמחו פרא על שפתותינו,/ קמנו לנו האצבעות המיטה/ אהובתי - היא התקפלה שוב לספר/ ויחד יצאנו אל משמרת הלילה". נחמד האופן שבו בוזגלו מתאר את יחסיו עם האשה בחייו מתוך משחק בנוסחאות ליריות, כמו "בוא אל חדרי/ בוא אל מיטתי/ בוא אל גופי השוקק אליך.// איך אבואו וגרוני כואב/ והחזה, ואני זקוק לכוס תה". חזקה וקולעת יותר נגיעתו בטרגדיה הפוטנציאלית שבחיי הזוג, או האדם, בשיר שגם בו יש הדים ברורים לכתיבה הלירית: "יום אחד זה יקרה, אהובי/ לבך יהפוך עליך ושוב הצהוב יהיה לירוק/. אולי, אשה, אולי/ בינתיים הוא משחיר מרוב געגועים אל גופה הצעיר... אבל ככה זה פרח בשעות בין-ערביים/ כשהעלים שלו נראים סמרטוטים". יפה גם האופן שבו הוא מבכה בחיבה את קצה המסתמן של ילדות בנו, שהיא לכשעצמה מרחב של תשוקה ודמיון בלתי מרוסנים: "מתרגלים לכך שחדרך הוא חדרך/ שאם תפתח ת'דלת/ לא ת(ע)מוד על מפתנו/ של האוקיינוס הענק".

מכל מקום, אולי בשל הפרספקטיווה שמעניקה לו ההשתקעות בזמנים עתיקים, יש בשירתו של בוזגלו נימה שאינה רצינית מדי דווקא, גם כשהיא עוסקת בעניינים שעל סדר היום, כמו הזהות התרבותית שלו כבנם של יוצאי מרוקו, הזקנה המאיימת, או מעמד השירה בחברה מיליטריסטית - בשיר שהעניק לקובץ את שמו:"1. טוראי כהן קורא שירים.// 2. טוראי כהן קורא שירים/ ששש! בואו לא נפריע לו.// 3. טוראי כהן קורא שירים/ ששש! בואו לא נפריע לו/ - הוא לא יקרא שירים/ כשיהיה הרמטכ"ל... הוא לא יקרא שירים/ כשיהיו לו ילדים". אותה נימה ניכרת אף יותר ב"רחוב אלנבי", פואמה בחמישה חלקים התופסת לבדה את הרבע האחרון בקובץ. זוהי פנטסיה אנאכרוניסטית (במובן "איך שהיא מבלגנת את העתים", בלשון בוזגלו) על חייו של מלך אנגליה, קינג ג'ורג', שחי ומהלך ומנהל פרשיות אהבים אירוטיות בתל אביב של שנות האלפיים. דווקא פנטסיה זו, על הפלגת הדמיון והמרת המציאות שבה, מספקת לבוזגלו הזדמנות לשטוח כמה מהשקפותיו הפואטיות והפילוסופיות ומניבה את היפות שבשורות הספר, ובהן ההערה הארס-פואטית החותמת אותו: "'תמהני!' אומר ג'ורג', ומתענג על המלה הזאת. ‘תמהני'. הו, הוא מרגיש שאם ישתול אותה בגן מאיר, יפרח ממנה צמח שפרחיו לבנים וגדולים, וכשיבחינו בו מרחוק, ירצו מאוד להתקרב כדי לראות".

וגם: קלאסיקה מסוג אחר, מעורפלת ובוודאי שנויה במחלוקת יותר מן השירה היוונית העתיקה, היא הפואמה המסתורית של סמואל טיילור קולרידג', "קריסטבל", מאבני היסוד של הרומנטיקה האנגלית במאה ה-19. חוקרת הספרות לילך בורנשטיין תירגמה כעת לראשונה את סיפורה המלא של הצעירה החומקת מטירת אביה ויוצאת למפגש לילי העתיד לשנות את חייה, ובו היא שותה יין נסך שנרקח לבתולות וחווה חוויה אירוטית-מיסטית בזרועותיה של "עלמה זוהרת/ לבושה במשי צחור אדרת". כדרכן של יצירות כאלה, מעניינים לא פחות מן הפואמה עצמה, ואולי יותר, הם הפולמוס שהיא עוררה ושלל הפרשנויות והמיתוסים שנרקחו סביבה עם השנים. מאמריה המקיפים של בורנשטיין על כל אלה, כמו על חיי קולרידג' ורוח תקופתו, עושים את הקובץ ש"קריסטבל" עומד במרכזו למסמך ספרותי-היסטורי רב עניין.

 

"טוראי כהן קורא שירים" - שמעון בוזגלו. ידיעות ספרים, 92 עמ', 78 שקלים.

"קריסטבל" - סמואל טיילור קולרידג'. מאנגלית: לילך בורנשטיין. הוצאת אבן חושן, 110 עמ', 74 שקלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו