בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עזה צבי, 1933-2011

22תגובות

על מה דיברנו כבר איני זוכר, אבל את האור שעל פניה לא אשכח. נפגשנו בשלושה, בירושלים. ביקשנו שתכתוב רשימה מסאית לגיליון הראשון של כתב העת שערכנו אז יחד, דביר אינטרטור ואני. עזה צבי, עזק'ה, היתה מנאמנות הסוד של האמנות הזנוחה הזאת, שאינה סיפורת ואינה עיון ואינה שירה, ואולי היא שלושתם גם יחד. היא הפליאה לכתוב. חבל שלא כתבה יותר.

שאלנו מה תרצה לאכול. עזה ביקשה סושי. אף פעם לא אכלתי סושי, אמרה, ומספרים שזה טעים. סושי הוגש והיה לה טעים מאוד. חיוך התפשט על פניה כשאכלה. לסקרנות שלה, ולאנינות הטעם, ולתום, לא היה גבול. באותו ערב בית"ר ירושלים זכתה בגביע המדינה בכדורגל, ופתאום ניצתו השמים. "זיקוקים", עזה קראה בקול וקפצה ממקומה. היא נעמדה על המדרכה, קונוס של סושי בידה, כגביע גלידה בין אצבעותיה של ילדה, צפתה בפרחי האש ועיניה קורנות. נדמה שהיתה אז מאושרת, בדרכה. אפשר שכבר באותו רגע עלו בראשי, אף שלא היתה מבוגרת מאוד, ובוודאי היה בה משהו מן הצעירה הנצחית, המלים "זקנה אחת היתה בירושלים. זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם".

ארכיון: אמון יריב

ובכל זאת, על מה דיברנו באותו ערב. על תיאטרון וציור, מן הסתם. אביה, רפאל צבי, היה במאי ומחזאי, ואמה, רחל אלפרוביץ', תפאורנית וציירת. בעצמה תירגמה לבמה, עוד לפני שהחלה לתרגם ולערוך פרוזה ושירה, את צ'כוב, את לורקה. ביתה, שהיה גם מקדש מעט להוריה המנוחים, היה גדוש ציורים וספרים ומחזות. אולי דיברנו על הבית הזה, שבפאתי מאה שערים, ועל יחסיה עם שכניה החרדים. בוודאי דיברנו על שירה. יותר מכל, היתה אשת שירה. אומרים שבלי עזה צבי, ייתכן ששירי זלדה לא היו רואים אור. לא אחת גם סופר על הפגישה בינה ובין יונה וולך. כיצד השפיעה הפגישה על שירתה של השנייה, אין לדעת, אבל ידוע שאשת החסד מירושלים והצעירה המתריסה ועזת היצר מתל אביב - עזה היתה להן גשר.

גם כשדיברה על שירה, עזה אף פעם לא דיברה על שירה לבדה. לסקרנות שלה, ולאנינות הטעם, ולידע ולחוכמה, לא היה גבול. כשכתבה על המשורר הטורקי נאזים חיכמת, סיפרה גם על סרטיו של יילמאז גוניי ("יול"), על וולטר, על רוזה לוקסמבורג, על מחמוד דרוויש, על חנה רובינא. את רשימתה על חיכמת חתמה בשורה משלו, ההולמת גם אותה מאוד: "כשיגיע תורי/ קחו את כל העולם/ וכסו אותי בו" ("המעורר", גיליון מס' 15). עזה ידעה גם שמחה וקצב. שירי המשורר הקובני ניקולס גיין "הצחיקו אותי והקסימו אותי כאחד. הם היו מלאים הברות קצביות כסונגורו קוסונגו, קונגו סולונגו דל סונגו, וימבמבו ימבמבה". כעורכת בעלת שמיעה אבסולטית, כפי שהגדיר אותה דוד וינפלד, כתבה עליהם ועל המוסיקה הקובנית: "בראשית היה הצליל". ("המעורר", 11).

מכל מקום, כשגמרנו לדבר באותו ערב (ואולי היה זה בערב אחר; שיחות ארוכות, ערבים נפלאים נוספים, העברנו אתה מאז), עזה ביקשה שנתלווה אליה לאיזה מקום. יש לה עניין לטפל בו, אמרה, אנשים צריכים עזרה. כך מצאנו את עצמנו מובלים לדירת מרתף במרכז ירושלים. גבר חולה שכב שם, שריריו מנוונים והוא מחובר לבלון חמצן. אתה תחזיק כאן ואתה כאן, הורתה לנו עזה. הרמנו אותו ממיטתו כמצוותה ותמכנו בגופו בשעה שהיא ואשת החולה, הנוטה כבר למות, הפכו את המזרן ששכב עליו והחליפו המצעים והיטיבו את משכבו. "זהו", צחקה כשיצאנו משם, המומים מעט, "זכיתם במצווה". על אלוהים דווקא לא דיברה הרבה. אפשר שהיתה חילונית גמורה. אבל "צדקת היתה וחכמה היתה וחיננית היתה וענוותנית היתה", שבו ועלו בראשי שורותיו של עגנון, "אלמלא שאין הנשים יכולות להידמות למלאכים, הייתי מדמה אותה למלאך אלוהים".

גם חייה שלה, בביתה, לא היו קלים. "אל ביתי נכנס בתחפושת של פקיד של תאריכי לידות, פטירות, שם האב ושם הבן ובלי רוח", כתבה בפתח הרשימה הראשונה שהעבירה סוף סוף לידינו. היא סיפרה בה על איש אקדמיה מחו"ל שבא לביתה במרמה כדי לחטט בארכיון התיאטרון של אביה. כשהלך, גילתה שגנב משם מסמכים אישיים, זיכרונות יקרים. היא כעסה, אבל מרירות לא היתה בה. גם הגנב הזה, כתבה, לא בא אלא "להזכיר לי את כוחן של המלים".

עזה צבי ידעה את כוחן של המלים. היא הפליאה לכתוב, ולא פחות מכך, הפליאה לקרוא. כשסידרה את דירתה לאחר לכת הגנב, נתקלה בפתקים, במכתבים, בשירים. "אני מרימה מהרצפה נייר קטן ומקומט", כתבה, "ופורץ ממנו האביב כולו". זמן מה אחר כך הופיעה בטלוויזיה, בתוכנית תרבות נשכחת. היא נשאלה שוב על פגישתן של זלדה ויונה וולך, איזה שיר הפגיש ביניהן. "'משירי הילדות', של זלדה", ענתה בחיוכה הנהדר. אחר כך ציטטה את השיר על פה, כמי שחרט את המלים על לוח לבו: "הייתי פרפר/ שהוא אי-עשייה/ שהוא אי-קבע/ שהוא מלכות.// הלוך הלכו/ שנותי הרכות/ לבקש מתיקות/ ופגעו בשורשי הים.// הוי! הוי! הוי!/ אבי ואמי/ בוכים על החוף.// למה הבכי? למה ההי?// הלוא קרקע הים/ מרכבה לאלוהים". עזה צבי נולדה ב-1933 ברכבת העמק, בדרך מחיפה לעפולה. היא מתה ב-17 בחודש זה בירושלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו