בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תפילה בציבור

תגובות

"תפילה היא קיר נטוי", כתב אלמוג בהר בספרו "צימאון בארות", "לפעמים היא מחתרת נגד הצער, לעתים היא הצער עצמו". את ההגדרה הנהדרת הזאת אפשר, כמובן, להכיל גם על שירה במיטבה, ולאו דווקא על שירה רליגיוזית. ובכל זאת, עורכי האנתולוגיה "קרבת מקום", גלעד מאירי ונועה שקרג'י, ביקשו להבחין בין שירה בעלת טעם וערך פנימיים של תפילה ובין שירה העונה על קריטריונים צורניים ומבניים של תפילה, כלומר שירה שיש בה, בלשונם, "פנייה ברורה לאל או לייצוג מטאפיזי נשגב ובה בקשה מפורשת". מבחינתם, "קרבת מקום" עשוי לשמש כסידור תפילה, וכל שיר מתוכו אפשר "לומר כתפילה בבית תפילה ובכל מקום אחר".

נדמה שזו בחירה נוקשה מעט. אמנם אפשר לראות כיצד ייעשה שימוש כזה בשיר של כופרת כיונה וולך, המבקשת "שלח לי שקט", אבל מה על שירים כמו "אל אלוהים/ בבקשה, תן לי// ללבוש/ את/ כתונתו של בגין" של אהרן שבתאי, או "בורא עולם/ גמור אותנו/ יאללה" של תומר ליכטש? האומנם האירוניה הנצחית של דוד אבידן בטלה ומבוטלת כאשר הוא כותב: "אדוני אלוהינו אדוני אתה ידעת/ שאנחנו לא יודעים דבר וחצי דבר"? הגיוון מבורך, כמובן, וגם הרצון להסיר מחיצות, ובכל זאת, אפשר רק לדמיין את הסיפוק הממזרי שהיו חשים הארבעה מעצם הכללתם באנתלוגיה מסוג זה, בבחינת צלם בהיכל.

יתרה מזו, גם אם עורכי "קרבת מקום" בוחרים להציע שירת תפילה כפשוטה - משמע תנועת נפש מלמטה למעלה, ולא תנועת אופקית המבקשת, למשל, לאתר את הרוח בעולם המצוי, כלומר שירה של התפעמות ושל התגלות ושל קיום אינטימי עם הבריאה ולצדה - גם הגדרת התפילה כ"בקשה מפורשת" נדמית מוגבלת מעט. אפשר שחסרים באנתולוגיה שירים העונים, למשל, על תיאורו של המגיד ממזריץ' את פעולת התפילה: לא עומד אדם ומבקש דבר זה או אחר מבוראו, אלא מקשיב ומנסה לשמוע מה מבקש הבורא ממנו, מה מחייב אותו האל לעשות.

שירה מסוג זה, המבקשת על החובה ולא על הזכות, היא המיעוט באנתולוגיה, אולי בשל אופיה הווידויי, האינדיבידואלי, של רוב השירה מן המודרנה והלאה. ייתכן שאפשר ללמוד משהו על כך בדרך ההיפוך דווקא, מן הריבוי המפתיע של המשוררים המבקשים מהאל לצמצם את דמותם, להחדיר בהם איזו צניעות: "אמן שתעשה אותנו במידה אחרת, קטנטנים כאלה/ לא נראים/ לא מבינים... פצפונים, בגודל זרת, ונהללך על כך, אמן" (אדמיאל קוסמן); "למד אותנו מתונים/ להיות ולהמתין" (ישראל פנקס); "עשני בגלגול הבא יווני/ או צפרדע... או אבק בדרך לעמק עכור" (רמי סערי). עם זאת, אפשר למצוא כאן גם את אסתר אטינגר ואהרון אלמוג ואמיר גלבע ופרץ-דרור בנאי ויהודה עמיחי, החורגים בשירתם מן העצמי ומבקשים על הציבור. אצלם אפשר למצוא תפילה לענייה ובכי על המובטלים ודרישה בשלום החיילים, החיים והמתים כבר.

מכל מקום, מעצם טבעה והיקפה של האנתולוגיה, "קרבת מקום", המקבצת יחד משוררים משישה עשורים של שירה עברית, מכילה לא מעט שירים יפים, שימושיים בחלקם. על המגוון שבשפע הזה אפשר לעמוד רק באופן חלקי. שיחה של אדם עם עצמו באמצעות מתווך מטאפיסי, אפשר למצוא, למשל, בשיריה היפים של דנה אמיר ("אל תהדפני אל פינות לחות מזיכרון, צרות/ משכחה, ראה את צלי המתארך, את גופי/ המתמעט מולך"); הומור זריז ומר מציעה אגי משעול ("אני שאין לי פטור מכלום/ תן לי לפחות יום/ גימל"); עודד פלד דבק כתמיד ברוחו הגדולה של וולט ויטמן ("אני רואה יער/ אני אומר: אלוהים/ עשה אותי צוויחת ציפור"); וחיים גורי מייצג במלים חדות את תפילת המחילה, את תודעת היצר והחטא ("סלח לנו שחטאנו לפניך בחמארות האפלוליות/ הן זו הנשמה, נר אלוהים, שנתת בנו/ להיות תמיד כנערה געגועית").

דווקא תחושת הדחיסות או האינטנסיביות שבתפילה, והצער שבה, אינם שכיחים באנתולוגיה. אפשר למצוא אותם, בין השאר, בשירים של אבות ישורון ("אל תשליכיני במערומים ובברקים וברעמים/ מתחת לרקיע") ושל יאיר הורביץ ("בנטות קשתות שקיעה על מערב חוס על צלנו/ הגווע על צלעות ההרים. כאן משכננו"). אפשר גם למצוא אותם ב"כוח" של חביבה פדיה, המבקשת "אנא געגועים והמיה/ דרושים לי יותר מן הקיים/ שאכסוף/ וכלום לא יבוא/ אבל שלא אפסיק לבקש".

אולי אין זה מקרי: נדמה שפדיה, כמו בהר, משרטטת כאן הגדרה ההולמת הן את התפילה והן את השירה. בסיכומו של דבר, השתיים נפגשות בנקודת ההשקה שבין ההמיה ובין הקיים, בין כמיהת הלב ובין האפשרי והניתן. השפה עשויה לבטא את הנקודה הזאת, שיש בה הן שבר והן תקווה, ביופי גדול, המכניס את הקוראים לתוך סדר אחר, סדר של טוהר ופליאה כאן ועכשיו. לאה גולדברג ביקשה, "למדני, אלוהי, ברך והתפלל/ על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל... לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום/ לבל יהיה עלי יומי הרגל". טוב ששורות אלה, חרף שחיקתן מרוב שימוש, פותחות את "קרבת מקום".

 

"קרבת מקום - שירי תפילה". עורכים: גלעד מאירי ונועה שקרג'י. ידיעות ספרים, 168 עמ', 98 שקל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו