בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להזקיף את גתה

העונג הטמון בקריאת השירים האירוטיים של גתה, בתרגום שמעון זנדבנק, נובע מהתעוזה האנטי מוסרנית וחושניות השפה, ומציל אותו מהתדמית המאובנת שלו

תגובות

מי לא מכיר את זה: בעת ביקור במוזיאון, מול יצירות מופת מפעימות, שהעין אינה שובעת מהן, מתגנבת פתאום לשדה הראיה איזו דמות חיה, אשה יפהפייה או גבר בחיטוב מושלם, והוד העבר הדומם קורס באחת לטובת הארוס הנושם והחם. אפילו גתה של סוף המאה ה-18 הכיר בזה. בעת מסעו המפורסם באיטליה כתב, "עודני תר כנסיות, היכלות, חורבות מקדם/ כמנהג איש נבון המנצל מסעות כראוי./ אך כל זה יחלוף במהרה, ורק מקדש יחיד/ מקדש אמור, ייוותר לקבל את פני המקודש". מיהו המקודש? כמו כדי להסיר ספק, המשורר, ההוגה, סמל התרבות הגרמנית הגבוהה, מפרט, "הבוז לתמרוק ואיפור! האין חצאית של ברוקד/ צונחת בסוף לא פחות משמלה של צמר? ... תחרה ופנינים, בטנה ועצמות לוייתן/ לא צריך לסלקם כדי שהגברת תורגש?"

כפי שמעיד שמעון זנדבנק, מתרגם המופת של הקובץ החדש "שירה אירוטית", גתה נתפש בעצמו כמין פסל נישא על כן - מרוחק, מאובן, רחוק מלרגש. כיצד אפוא מצילים אותו מגורל זה, כיצד מזרימים דם חדש בעורקיו? חטיבה אחת ביצירת המשורר הגרמני, גילה זנדבנק, החטיבה האירוטית, מצילה את דמותו בעצמה - מזקיפה אותה מחדש, אם רוצים.

כדי לשכנע בכך אפשר לציין כי הפואמה "היומן", החותמת את הקובץ, הופיעה לראשונה בתרגום לאנגלית במגזין "פלייבוי". עם זאת, אפילו השורות הנועזות יותר בספר ("מה מדאיג? שבטינה נעשית יותר ויותר מיומנת/ כל איבר ואיבר מתגמש בה יותר ויותר/ לבסוף עוד תיגע בלשון בק... המתוק חלילה/ תשחק עם עצמה החמוד ותשכח מגברים"), ספק אם הן עושות אותו מתאים לקריאה ביד אחת. העונג הטמון בו נובע ממקור אחר: האירוניה, התעוזה האנטי מוסרנית, כנותו של גבר גרמני לא צעיר במפגשו עם הדרום החם, ובעיקר, ויותר מהכל - חושניות השפה, האופן שבו המלים מתגלגלות על הלשון.

שלוש חטיבות עיקריות יש ב"שירה אירוטית". היפה שבהן היא "האלגיות הרומיות", ובה גתה מחיה בעצמו צורה קלאסית מאובנת כמעט. האלגיות שופעות החיים האלה הן הד לשחרור שחווה גתה ברומא, בתקופה שהיתה, לדבריו, המאושרת בחייו. אמנם דווקא כאן באים לידי ביטוי הווירטואזיות שלו (ובעברית - של זנדבנק), ההשכלה, ההדר הספרותי, אבל אין בכל אלה לפגום בצהלה המדבקת העולה מכל שורה ושורה באלגיות, כמתעקשת, "נסתכן בגזר דין אכזרי/ של זאוס, נפרוק על אופן, נרותק לצוק סלע/ ובלבד שנזכור לעולם לשרתה ולעבדה./ שם האלה: שעת הכושר... ילדת שעשוע כנועה".

ביחס לצהלה זו, ביקורו השני של גתה באיטליה הוליד אכזבה קשה. ב"אפיגרמים הווניציאניים", שנכתבו בו ובעקבותיו, יש לא מעט מרירות של גבר שנשאר וחצי תאוותו בידו. עם זאת, יש בהם גם הערות מאירות עיניים, לא רק על איטליה - מבחינה זו, זהו ספר מסע קטן וחינני - אלא גם על החיים המדיניים, על אמנות ושירה, על הצביעות הנוצרית, וכמובן, על ארוס. בין אלה, למשל, ההערה שגתה כמו מעמיד לרשותם של כל הבעלים מזמנו והלאה, "אל באפכן הנשים, שיפה הילדה בעינינו:/ אתן מתענגות בלילות על מה שהזקיפה ביום".

בהקשר זה, אפשר לקרוא גם את "היומן" מ"פלייבוי", ובו השורות המפורסמות, האסורות בזמנן: "וכשסוף סוף לכנסייה ידי/ נשאו אותה, אודה: מול מזבחנו/ ומול צלבך שותת הדם, הוא כריסטה/ נזקף לי (סלח לי אלוהים) האיסטה". אבל אל בהלה, תיאור זה אינו בא אלא לאשש את מוסד הנישואים דווקא. "היומן" כולו הוא סיפורה של זקפה, שכשלה במיטתה של צעירה מזדמנת בעיר זרה ושבה למלוא הדרה עם האשה החוקית שבבית. פרויד נדרש לשיר זה בדיוניו באימפוטנציה, אבל אין צורך בהם. ספרו המקסים של גתה עצמו מלמד לא מעט על תהפוכות המסע הגברי - האירוטי, השירי - ועל תפארתו המועדת לקמילה מגוחכת.

וגם: "בית הקברות הימי", נוסחו העברי של דורי מנור לשירו הנודע של פול ואלרי, אף הוא תרגום מופת. השתלטותו של מנור על שפע המצלולים, ההרמזים, רבדי הלשון והמשמעויות הנסתרות היצוקות במבנה השירי הנוקשה של ואלרי היא הישג יוצא דופן, שרישומו מתחזק דווקא לנוכח התרגום המילולי המונח לידו, דף מול דף, בספר הצנום המחזיק את השניים.

אמנם גם ואלרי מזכיר ביצירתו את "השד המצטחק באש וברק/ הדם על זוג שפתים שנכנע/ הגוף המתמסר והמצונע", אבל יש להודות כי הזיק האירוטי ב"בית הקברות הימי" זניח לעומת ההירואיות הצורנית, החתירה לשלמות לשונית. אולי בשל כך, קשה יותר שלא להתייחס אליו כאל פסל נישא על כן, והקריאה בו נדמית כשמורה למיטיבי לכת. אל הערותיו של ואלרי על השירה, לעומת זאת, הערות שמנור ליקט וצירף לקובץ, אפשר לחזור תמיד כאל סדנה רעננה באמנות הכתיבה והקריאה. "נושאו של השיר זר לו ומשמעותי לו ממש כמו שם לבעליו", מציע שם ואלרי, למשל, או "המחשבה צריכה להיות חבויה בשיר כמו ערך תזונתי בפרי".

 

"שירה אירוטית". יוהן וולפגנג פון גתה. תירגם מגרמנית: שמעון זנדבנק. הוצאת חרגול, עם עובד, 135 עמ', 74 שקלים.

"בית הקברות הימי". פול ואלרי. תירגם מצרפתית: דורי מנור. הוצאת נהר ספרים, 85 עמ', 69 שקלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו