בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שירת הכסף

הגיליון החדש של כתב העת "מעין" גובש בצלה של המחאה החברתית של הקיץ האחרון, ומכתיר את השירה ככלי משחרר שפועל מחוץ למערך הכלכלי

5תגובות

האם אפשר לעשות כסף משירה? וכיצד? הגיליון החדש של כתב העת "מעין" גובש בצלה של המחאה החברתית של הקיץ האחרון. רבים מאנשי המערכת והכותבים בו היו פעילים בה, ויש לא מעט אמת ברמיזתם של העורכים, רועי ארד ויהושע סימון, כי מחאת רוטשילד, שנדמתה כפורצת משום מקום, צמחה על מצע תרבותי שלקבוצת "מעין" רבת הזרועות ואופני הפעולה יש בו חלק נכבד. באופן טבעי, אפוא, "מעין" מס' 7 עוסק לא מעט בכלכלה, כלומר בכסף. ובכל זאת, השאלה הזאת, אם וכיצד אפשר לעשות כסף משירה, אינה נשאלת בו כלל. לכאורה, היא מופרכת לחלוטין, הן ביחס לעמדה העקרונית של אנשי "מעין" (מחיר הגיליון, לדוגמה, נקבע על פי שכר המינימום לשעת עבודה) והן ביחס לשירה בכלל, לפוטנציאל הכלכלי שלה. ובכל זאת, ולו לצורך הבהרת איזו נקודה, אפשר לדון בה ואפילו להציע תשובה מפתיעה. רוצים לעשות כסף משירה? בבקשה. בשלב הראשון עליכם לכתוב שיר. אחר כך להדפיס, או לכתוב אותו, על מצע פיסי חד-פעמי (עץ צבוע, קיר, קנווס, מנורות ניאון) ולהגדיר אותו כאמנות קונספטואלית. את השאר, עם קצת מזל, יעשו כבר כוחותיו הבל-ייאמנו של שוק האמנות. האומנם מופרך? לא אם מתבוננים במחירי יצירותיהם של אמני טקסט כמו ג'וזף קוסות, לורנס וינר, ברברה קרוגר או ג'ני הולצר, ומשווים אותן, אפילו לא לשירי התמונה של גיום אפולינר, למשל, או לשירה קונקרטית, אלא פשוט לשירה ענייה, תרתי משמע. "כל מה שהם אומרים/ תעשי הפוך", כתבה ב"מעין" דנה מרקוביץ', בשיר "מלצרית"; אפשר להשוות אותו, למשל, ליצירתה של קרוגר, "הנוחות שלך היא השתיקה שלי". אחר כך אפשר לבדוק מה מחירה בשוק או בכמה מכר קוסות את המשפט "האם זה ציטוט?", שציטט מבורחס ותלה בגלריה במסגרת זכוכית.

אנשי "מעין" שואבים במידה רבה את השראתם מהאסטרטגיות המהפכניות של תנועות האוונגרד באמנות של ראשית המאה שעברה, ובראשן דאדא. אלה ביקשו, בין השאר, להצביע על אובדן התוקף המוסרי של מושגים כיופי, רגישות וטוהר מחשבה במציאות של הרג המוני, דיכוי ועוני וסבל ממשיים, ממשיים מאוד. לעתים קרובות מדי, הבינו, ההייררכיה האסתטית של האליטה התרבותית אינה אלא מסכה על פני רוע, כוחנות ובוז, וגרוע מכך - היא הופכת לשפה המדירה מתוכה את החלשים, את האילמים בכפייה. את ההיררכיה הזאת ביקשו חלק מאנשי האוונגרד - ומבקשים גם אנשי "מעין" - לפרק, לחשוף ולעקר לטובת חלופה שבסיסה צדק, אחווה, שוויון.

הפרויקט האמנותי האירוני שהחל בדאדא, במרסל דושאן, הוביל באופן ישיר לשוק אמנות ציני וכוחני, שהקריטריונים האתיים והאסתטיים נדחקו בו לשוליים. במידת מה, מה שביקש להיות תנועת שחרור נכנע לכוחות גדולים ממנו, שהגחיכו, בסיכומו של דבר, ואולי אפילו מחקו, את הערך הרוחני, ההומאני, של האמנות. למרבה המזל, הסיכוי שזה יקרה גם לשירה - קלוש. בדיוק משום כך אנשי "מעין" מאמינים במלוא לבם בשירה ככלי משחרר: היא פועלת מחוץ למערך הכלכלי וערך החליפין שלה סימבולי בלבד.

ובכל זאת, נשאלות השאלות האם לא כדאי לשמור גם על ערך חליפין זה? מה אובד כאשר "הכל הולך", כאשר הקריטריונים האסתטיים נדחקים הצדה? אלו שאלות חשובות ובהחלט לא פשוטות. טוב שלאנשי "מעין" התשובות ברורות, מבוססות על סולם ערכים חד-משמעי. ביחס אליהם נדמה כי כל סקירה ביקורתית של "מעין" כפרויקט ספרותי עשויה להחזיר אותו לכלכלת ההיררכיה - כלומר, גם אם לא לתקוע ממש מקלות בגלגלי המהפכה, לפחות לעלוב ברוחה המרהיבה, הנאצלת.

וגם: כתב העת "שבו" מייצג כביכול את הסדר הישן, את האמונה בתוקפן המוחלט של האסתטיקה הגבוהה, של ההקפדה הלשונית והטיפוגרפית; את העדפת המיקרו הרגשי על המקרו הפוליטי; את האמונה בתיקון רוחני, אם רוצים. עם זאת, גם עורך "שבו", עזי אגסי, נדרש בפתח גיליונו החדש למחאה החברתית, למצב הגיאו-פוליטי. כיצד? ביחס ל"תסמונת קריסת המושבה", תופעת טבע מדאיגה של היעלמות מושבות דבורים שלמות בארצות-הברית, אשר עשויה להפר את הסדר האקולוגי כולו ולחסל את מקורות המזון של האדם. "מה יודעות הדבורים לפנינו?" שואל אגסי ותוהה, אם יש קשר בין התרוקנות הכוורות ובין זעזועי הקיץ בישראל ובארצות ערב. "האם מצבה של היצירה האמנותית היא כבר השתקפות של תהליכים נסתרים באקולוגיה של הרוח האנושית?" הוא מסכם.

אם רוצים, אפשר לאתר ברוח דבריו את תמצית ההבדל בין "מעין" ל"שבו". ובכל זאת, גם אגסי מציג לקוראיו תרגומים מרגשים משירת המחאה הערבית של הקיץ האחרון, ויותר מזה, "שבו" נחתם, ואולי לא במקרה, בשיר תמים ומקסים, שאפשר בהחלט להקדיש לרוח "מעין" ולאנשי המחאה כולם: "הקשב לאיסורים, ילד/ הקשב היטב לאלים / הקשב ללא כדאי/ לאי אפשר, לבלים/ הקשב למעולם לאים)/ ואז הקשב טוב לי/ - הכל יכול להיות, ילד/ הכל עוד אפשרי" (מאת של סילברסטין, בתרגום משה ארלנדור).

 

"מעין" - כתב עת לשירה, גיליון 7. עורכים: רועי ארד, יהושע סימון. הוצאת מעין, 128 עמ', 17 שקל (כולל "מערבון", מגזין לקולנוע).

"שבו" - כתב עת לשירה, גיליון 24. עורך: עזי אגסי. הוצאת אבן חושן, 167 עמ', 62 שקל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו