בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האנתולוגיה "בארוקו": שיגעון לדבר אחד

תרגומיו של עמינדב דיקמן לשירים בארוקיים אירופיים מצליחים לשמור הן על הרצינות המטאפיסית של שירת הבארוק והן על המוסיקליות המתוחכמת שלה

תגובות

בפתח הדבר האוהב ומאיר העיניים שכתב עמינדב דיקמן, בוראו היחיד כמעט של מפעל ספרותי מעורר השתאות זה - תרגום מבחר של שירת בארוק אירופאית בשבע לשונות - מוזכר כבדרך אגב רב המרגלים ג'ורג' סמיילי, גיבור כמה מספריו המובחרים של ג'ון לה-קארה. סמיילי זה, תחביבו "הסטוי מעט", בלשון דיקמן (מלשון סטייה), הוא עיון במשוררי הבארוק הגרמנים. אחר כך מזכיר דיקמן כמה סוחרי ספרים שעזרו לו באיתור ספרים נדירים, לא רק בני משפחת פולק מתל אביב, אלא גם "ז'אק עקום הרגליים" מז'נווה ו"פרד האינדיאני לרביע" מפנסליווניה.

אזכורו של סמיילי משמש את דיקמן לאפיון כמה מקווי היסוד של שירת הבארוק, ובהם "משחקי המוחות החמקמקים ונפתולי האסטרטגיות הכמוסות", אבל גם איזו "גדולה רוחנית טראגית, אשר יסודה בחרדה מטאפיזית". אפיונים אלה אכן מתבהרים אגב הקריאה ב"בארוקו", הן במשוררים ידועי שם כג'ון דאן או ג'ון מילטון והן באלמונים בעלי שמות מציתי דמיון כקתרינה רגינה פון-גריפנברג האוסטרית או פרנסיסקו דה קוודו אי וייגס הספרדי. ואולם, נדמה כי לאיזכורם של סמיילי או של ז'אק העקום טעם נוסף. יש משהו בהתמסרות לשירה היסטורית, או להיסטוריה ספרותית בכלל, אשר כמו כרוך בשיגעון לדבר אחד, בבחירה בצמצום כנגד השפע ובדקדנות אסתטית פרטית, מופנמת, המשמשת הן כמגן מפני מועקת ההווה והן כביטוי של אינדיבידואליזם סטוי מעט. במלים אחרות, אם מסירים לרגע מן הדיון את חשיבותו האקדמית של מבחר שירה מקיף שכזה, קל לדמיין קהל קוראים תמהוני רק למחצה המוצא בו עונג רב. פחח, חייט, חייל או מרגל השבים מעמל יומם ומסתגרים בחדרם עם שירת קוצר החיים ומחול המוות האורב, עם הזימה הכבושה וההתעלות המטאפיסית למראה ורד פורח, עם הלהט הדתי המתריע מן הגורל הצפוי לכל ועם החרדה האפוקליפטית הכרוכה בו, עם ההדים המוקדמים לעיצוב האדם מחדש מתוך תהפוכות הפילוסופיה והאמנות והמדע בראשית העת החדשה ומתוך החרדה מהן.

עונג פרטי רב אפשר למצוא בכל אלה, כמו ברהב הלשוני החצוף של משוררי הבארוק, העומד לעצמו כמעט ובכל זאת מבקש לבטא עקרונות נצחיים (ועל כן, הוא זר אך אינו מנוכר לקורא מודרני). עונג רב אפשר למצוא גם בביוגרפיות של אישים שנמחקו מן ההיסטוריה והנה הם שבים להשמיע מתוכה את קולם. הנה, אותו קוודו אי וייגס, למשל, על פי הרשימות הביוגרפיות שבסוף "בארוקו", נולד עקום רגליים וקצר רואי מלידה, היה מושא ללעג ושנא את אמו, שהיתה מנערות הפמלייה של מלכת ספרד, שמט בבחרותו את מגבעתו של מורה סיף ומשורר ידוע ועורר בזאת שערוריה בחצר, בחש בפוליטיקה המקומית, נאסר בשל איזה שיר שכתב על מפית בגנות המלך, וכו'. מתוך שניים-שלושה שיריו שבקובץ אפשר להפליג אל רומן היסטורי.

במלים אחרות, "בארוקו" הוא ספר שצריך להתגבר על כובד הראש הסובב אותו כביכול כדי לחגוג אותו ואתו. יש משהו מהנה להפליא בשירה שלקחה את עצמה ברצינות תהומית כל כך, אבל ידעה לעשות את זה במצלול צבעוני, חדשני, קודר ומשעשע בדרכו. ויש משהו מרגיע במורבידיות ובאפוקליפטיות ובהלם החדש של העבר הלא רחוק כל כך. המורבידיות והאפוקליפטיות והלם החדש של ההווה מקבלים אז פרופורציות נוחות.

650 העמודים של "בארוקו" מציעים את כל אלה ויותר. תרגומיו המרשימים של דיקמן מצליחים לשמור הן על הרצינות המטאפיסית של שירת הבארוק והן על המוסיקליות המתוחכמת ופה ושם מתחכמת שלה (הגם שבאופן טבעי, בהיותו מתרגם יחיד, נדמה לעתים כי על שלל הסגנונות והנוסחים שבספר נפרשה מטפחת קולו הפרטי, המצעפת מעט, את קוויהם הייחודיים). המנעד הגיאוגרפי והתימתי הנבחר מאיר היטב את רוח התקופה וכך גם המאמרים וההערות. מעניינת אף בחירתו של דיקמן לקשור את הבארוק האירופי לשירת ימי הביניים העברית ולהעמיד בסוף המבחר נספח קטן של שירת בארוק עברית.

כמובן, כל אלה ראוים לדיון אקדמי רציני יותר. אבל למי שאינם מצויים בו, או שאינם מסתפקים בו, "בארוקו" יכול לשמש מושא לשיגעון לדבר אחד, לתחביב נפלא של חדר אחורי, המלווה, כאביזר חובה כמעט, בעישון מקטרת. שכן, אם רוצים, על כל האמור במבחר שופע זה מלמד שיר אחד מתוכו, אקטואלי ומרגיע בדרכו המוזרה, "על התועלת הדתית שבטבק", שכתב אלמוני דובר אנגלית והוא מובא כאן במלואו: "העשב שמהודו כמש ונתמולל/ מוריק בבוקר, וקמל עם ליל/ יראה לך מוסר:/ תכלה, ככל בשר; כזאת הרהר, ואז טבק קטר.// עת יסתלסל עשן אל על/ אפסות הכל לראות תוכל/ איך יישמד כלה/ כבנשיפה קלה./ כזאת הרהר, ואז טבק קטר.// וכשתמלא מקטרתך טינופת/ חשוב על נשמתך, שחורת עוות התופת,/ וכי מירוק באש/ סחי רוחך דורש,/ כזאת הרהר, ואז טבק קטר.// וכשעישנת, שייר-האפר במקטרת/ ירגיע רוחך, בדובבו מזכרת:/ כי באת מעפר/ ולעפר תוחזר./ כזאת הרהר/ ואז טבק קטר".

 

"בארוקו" - אנתולוגיה משירת אירופה במאה השבע-עשרה. מבחר, תרגום והערות: עמינדב דיקמן. הוצאת כרמל, 658 עמ', 159 שקלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו