"מפתח פעולות הרוח": יורד בחזרה אל העם

ארז שוייצר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ארז שוייצר

לא ש"מפתח פעולות הרוח", הפואמה פרי עטו של המשורר יליד סוריה, אדוניס, איננה יצירה מעניינת. שורה שולית ומקסימה כמו "בית קפה הוא שד סודי" מלמדת על ערכה לא פחות מהיומרה שב"מדריך מסע ביערות המשמעות" החותם אותה. עם זאת, ייתכן כי עיקר העניין שבתרגומה לעברית הוא דווקא במבוא המקיף שהקדים לה המתרגם ראובן שניר. על פני לא פחות ממאה עמודים, במיני-ביוגרפיה ביקורתית ואוהבת כאחד, שניר מאיר לא רק את יצירתו הענפה של אדוניס ואת דמותו השנויה במחלוקת, אלא גם את המובן מאליו ובכל זאת מוסתר מן העין: המסורת והתסיסה האינטלקטואלית והספרותית של סוריה במאה ה-20. למי שמעוניינים להבין מעט יותר את המתרחש שם היום, או עד כמה מצומצם דימוי השכנה מצפון-מזרח בתודעה המקומית, זהו אשנב הצצה מרתק. לחובבי הספר מביניהם זוהי קריאת חובה כמעט.

אדוניס עצמו גולה כבר שנים רבות בפאריס, מתורגם ללשונות רבות וזוכה לתהילה בינלאומית רבה, אבל עיקר השפעתו נותרה בתחום הלשון הערבית, וכך גם המחלוקות שעורר והוא ממשיך לעורר. הקטבים שביניהם נעה יצירתו באים לידי ביטוי בשני המפעלים הגדולים שערך: מצד אחד, כתבי העת "שער" ו"מואקף", שבהם קידם שירה חילונית מודרנית, טוטאלית, הבועטת במוסכמות חברתיות, דתיות ואסתטיות; מצד אחר, "דיוואן אל-שער אל-ערבי" - אנתולוגיית ענק של השירה הערבית הקלאסית.

אמנם על פניו אדוניס נושא את דגל הקידמה והשחרור, המרי והוקעת השמרנות ועריצות המנהיגים בארצות ערב, אבל שירתו, כמו הגותו הפילוסופית, ואפילו הפוליטית, מתאפיינות לא רק בשמירה על ערוץ פתוח אל המסורת ואל הערביות כבית וכחזון - בנטיותיו המיסטיות האקסטטיות לעתים, או במשאלתו הנרקיסיסטית מעט לראות את עצמו כמשורר-נביא ברוח גדולי שירת ערב ההיסטורית - אלא גם בתנודות ערכיות קיצוניות.

ועידת יהדות ישראל והעולם

האחרונה שבהן נדמית מקוממת במיוחד: עם פרוץ המרי העממי בסוריה, בשנה שעברה, לא די בכך שאדוניס לא תמך באופן הצהרתי או אקטיבי במורדים, הוא אף שלח מכתב הססני, אפילו מתרפס, לנשיא אסד ותלה חלק מן האשמה באלימות במורדים עצמם. רק לאחר חודשים אחדים, משהתבררו ממדי הדיכוי האלים של המרד ואמצעיו הרצחניים, ואולי משום שהיה מושא לזעם וללעג מצד אינטלקטואלים ערבים ברחבי העולם, אדוניס חזר בו וביטא תמיכה בלתי מסויגת במהפכה.

צניעות וביקורת עצמית, במלים אחרות, אינן מתכונותיו הבולטות של אדוניס. ב"מפתח פעולות הרוח", פואמה שאורכה, בתרגומו הבהיר והקולח של שניר, כמאה עמודים, הוא אולי מכה לרגע על חטא. "אין זה צודק/ שתהיה תמיד צודק", הוא כותב בה, ומוסיף במקום אחר, "האם דבריך משנים אותך באמת/ שאתה מתיימר לטעון שהם משנים אחרים" (נקודה טובה למחשבה לכל אוחז בעט). עם זאת, רובה של יצירה מאוחרת-יחסית זו, מ-1998, אינו אישי עד כדי כך. זוהי פואמה הגותית-פיוטית, המזכירה לעתים את "ארבעה קוורטטים" של ת"ס אליוט ומנסה לרדת לשורשיהם של מושגים כמו גוף, רוח, זיכרון והכרה. אף על פי שהיא מעוגנת פה ושם בנקודות ציון גיאוגרפיות והיסטוריות, עיקרה מופשט ונושאה המובהק הוא היכולת או העדר היכולת להכיר במשמעות כלשהי, תהיה זו משמעותה של הבריאה החומרית או של המציאות הנפשית-הרוחנית.

ככלל, המיסטיקן שבאדוניס כמו מאמין כי מלים והשגה שכלית אינן אלא וילון המכסה על כל משמעות, בעוד איש הנאורות שבו מכיר בהן ככלי היחיד העומד לרשותו בחקירותיו. מתח זה מוביל אותו להכרה שהיא בה בעת טרגית ונפעמת, אבלה וחוגגת.

מעצם טבעה, "מפתח פעולות הרוח" אינה חותרת לבהירות, אבל כפי שמסכם שניר, היא מסמנת את נסיגתו של אדוניס הן מן המודרניזם הקשה, הסתום לעתים, שאימץ בתקופה מסוימת, והן מן הערפול המיסטי שנקט בתקופות אחרות. במלים אחרות, חרף היומרה המקיפה של הפואמה, הוא שב ופונה בה אל הקורא מן השורה. ואכן, מקטעים רבים של יופי ותבונה מגיחים בה שוב ושוב מתוך הדיון המטאפיסי ובסיכומו של דבר - גוברים עליו. תמונה פיוטית ("יד ביד/ האוויר והריק משוטטים ללא תכלית"), תובנה פשוטה ("גופך פרח חייך/ בה בעת נובל ונפתח"), מחוות כאב ("גידלתי עץ/ הוא שכח אותי"), הגיג סתום ("אני מבצע פשעים/ כאות הוקרה לחפותה של השמש") או עצה נאיבית ("אל תשכח/ כשאתה מתעורר, בכל בוקר/ ללחוץ את ידו/ של האור") מצטברים בשירתו של אדוניס לכלל יריד עשיר ושובה עין, המקדש את הכאן והעכשיו דווקא.

ביתר שאת מתבהרת נטייה זו באותו "מדריך מסע ביערות המשמעות", שאינו אלא מילון-מפתח של הגדרות פיוטיות, אשר חלקן ראויות להיחקק בזיכרון: "מהם שמים? סולם שאך עולים בו/ מיד הוא נשבר", "מהי היסטוריה? עיוור מכה בתופים", "מהי ידידות? שמש נוספת".

"מפתח פעולות הרוח" - אדוניס. תרגום מערבית ומבוא: ראובן שניר. הוצאת קשב לשירה, 218 עמ', 92 שקל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ