בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשורר ושתיקת העולם

2תגובות

"אני עושה מהפכות קטנות", סיפר לפני כשנה המשורר פרץ-דרור בנאי בראיון בכתב העת "כתובת". "אני נוהג להוציא מהספרייה ספר של אלמוני, שהוציא ספר שירה אחד בלבד, ולחפש בו שורה אחת יפה של שיר. זו גאולה קטנה".

המלים היפות האלה הולמות מאוד את ספרו החדש של בנאי עצמו, "שמחה קרועה". אף על פי שאינו אלמוני וזה לו קובץ השירה ה-16, בנאי הוא משורר שבוחר במהפכות זעירות, במעשי גאולה קטנים. שירתו יומיומית, נטולת יומרה כמעט, ולעתים נדמה שאין בה אלא תיעוד בהיר וכן של ימיו, שעיקרם חיי נפש, ספרות ומשפחה, ומקצתם התבוננות בחברה ובמעשיה הטובים והרעים. נדמה שאין הוא מבקש לכתוב שירה גדולה, אלא לנוע במלים משמחה לשמחה, מרגע טוב למשנהו. מבעד לאלה יבצבצו, כמובן, התהום, חלופיות החיים, אבל בנאי קורץ אליהן ובוחר לרוב להימנע מתרעומת.

"שמחה קרועה", שנכתב בפתח העשור השביעי לחייו ויש בו נימת מה של סיכום, מחדד את עמדתו זו, שיש בה צניעות רבה, אבל גם איזו גאווה עיקשת. גאווה זו באה בקובץ לידי ביטוי בריבוי של שירים ארס-פואטיים, שכמו מרוממים את מלאכת השיר על מלאכת החיים. אבל איזו דואליות מתקיימת בשיריו של בנאי. מצד אחד, הם מדובבים את חייו של האלמוני, את חסד היום-יום, את קסם הילדות הנשמר בגוף המבוגר, ויש בהם תום ויופי רב ("בתל אביב אני חש כצועני על פתח קרקס", הוא כותב, כביכול מפיו של חברו רוני סומק, ומוסיף "צריך מעט אומץ להסתפק במועט"). מצד אחר, הם מבקשים יותר, הם מבקשים "לדובב את שתיקת העולם", ואוזלת ידה של השירה, אולי של שירתו שלו, לעשות כן, טורפת את שנתו של בנאי, כלשונו, ומניחה ביצירתו איזה רובד של תסכול, של החמצה ("טעות בטעות חולפים בי חיי/ כותב ונדמה לי שאני כותב").

אבל אין בדואליות זו אלא לחזק את האופי היומני של שירתו, את האופן שבו בנאי בוחר להתמסר למגוון שבחייו. מגוון זה הוא אולי העיקר ב"שמחה קרועה", המעמיד ליריקה סנטימנטלית לצד אירוניה צרופה, נוסטלגיה וגעגועי מולדת (בנאי הוא יליד קמישלי שבסוריה) לצד התפעמות זהירה מן הטכנולוגיה החדשה, אהבת נכדים תמה לצד אירוטיקה מעקצצת. אופי יומני זה מקשה על הקובץ לשמור על רמה אחידה, אבל מקל את המלאכה שמציע בנאי בבקשו גאולה קטנה בשורות שיר בודדות. בעיקר בין הפרגמנטים הפזורים ב"שמחה קרועה" אפשר למצוא כמותן: "המלים אינן אלא צליל/ שהוסגר לדיו והפליג"; "איזה עלבון/ אנו בונים גשרים/ והולכים תחתם"; "זוזי כדי שהעין/ תקטוף אותך!"

וגם: כמו לבנאי, למחזאי ולמשורר חיים נגיד נוכחות יצירתית צנועה, מובחנת ועיקשת. מבחר שיריו החדש, "ימינה לסמטת גן עדן", מסכם ארבעה עשורים של כתיבה אירונית, מקאברית, יוצאת דופן בנוף השירה המקומית, והתצפית הפרספקטיבית שבו מאירה משהו המסתתר מאחורי לשון הלץ שנגיד נוקט לרוב. המהלך העיקרי בספר, הנע מן המאוחר אל המוקדם, משירי האפוקליפסה השנונים של "סיור באזור האסור" מ-1994 אל הליריקה החמורה של "שלושים שירים" מ-1971, נחתם במפתיע בצרור שירים חזקים מן העת האחרונה, המעמידים את אלה ואת אלה בהקשר מבהיר ומסכם, מבעית. "נוף אירופי, בדרך לפלשתינה, 46'" הוא שם השער האחרון בספר, שער המנוסה מרומניה והמוות הנגלה לעיני נגיד הילד, ובו נכתב, בין השאר, "על קרפטים בלילה, לחיי צרובות כפור/ נישאתי על גב, כחתול מוקסם שחור/ על תדאג ילד, שרה ציפור/ ודם על השביל, השלג שחור"; וגם, "אשה עירומה/ מלובה מלהט הקרח/ צפה בשלג/ עטופה בתכריך עור (...) טחב מחתל את בטנך/ גוחן ורוטן אד קיטור".

הבחירה לחתום כך את המבחר אינה מחייבת קריאה חדשה בשיריו המוקדמים יותר של נגיד, אך רושמה אינו מרפה, לא בקריאה חוזרת בשירי שנות ה-70 ולא בקריאה ב"סיור באזור האסור", שהוא מחזור סונטות ובו בניין מופשט מקירותיו רגע לפני הפצצה גורלית במלחמה עתידנית ודייריו נחשפים זה אחר זה - זוגות נרגנים, צעירים יהירים, נאהבים נואשים וקשישים רדופי סיוטים.

"בקיץ יש באדמת ירושלים/ טרשים יבשים, טעמם מר. מוות/ אני ממתין לסתיו באצבעות/ ממתיקות סוד. לא/ אירא מוות", כתב נגיד המוקדם, המיוסר; ונגיד המאוחר, הסרקסטי, זריז הלשון, כתב על יום החורבן, "פכסמים שכוחים במזווה, במסתור/ יקירי האשפה הגנוזה/ איתרע מזלכם, לא הספקתם לגמור/ ימיכם בשלוות אריזה". בשלהי שנות ה-60 כתב, "אל סוד היפעה מבקיע הצל/ טיפות הטל בגבעה/ מתייבשות לרסיסי מלח קשים// ועלה על עלה נופל/ כנאום קטגור מאשים: כחש. רימה. בועה", ולקראת האלפיים סיכם, "ליל יכסנו, העולם רוגע/ לריק נולדנו וללא תכלית".

 

"שמחה קרועה" - פרץ-דרור בנאי. קשב לשירה, 155 עמ', 82 שקלים; "ימינה לסמטת גן עדן: מבחר שירים, 1971-2011" - חיים נגיד. ספרא/ הקיבוץ המאוחד. 199 עמ', 78 שקלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו