קסמי קורטאסר: להיות באפור ולהרגיש בוורוד

50 שנה אחרי שראה אור, הרומן הגדול “קלאס” כבר אינו טעון חומר נפץ מהפכני כמו שהיה בימי הדיקטטורה הצבאית של ארגנטינה. אבל הוא עדיין מזמין למשחק, לשינוי, לפליאה, לטלטול

דניאל בלאושטיין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דניאל בלאושטיין

קלאס

חוליו קורטאסר. תירגם מספרדית: יורם מלצר. הוצאת כרמל, סדרת אלדורדו, 640 עמ’, 159 שקלים

בפעם הראשונה קראתי את ”קלאס” לפני סוף בית הספר התיכון, בן 18. באותו זמן הסתיים והלך אותו סיוט ארוך של הדיקטטורה הצבאית (או כפי שיש להגדירה: הדיקטטורה האזרחית־הצבאית). אני זוכר שהתחלתי לקרוא ב”קלאס” ביום ראשון בלילה, אחת השעות האומללות בילדותי בארגנטינה. הכל עורר מרמור באותם לילות ראשון: העניבה הכחולה, המכנסיים האפורים, החולצה הלבנה, הבלייזר הכחול והשעון המעורר, שעתיד לצלצל מחר ברבע לשבע ואחריו יש ללכת לבית הספר הגבוה למסחר, לערוך מאזנים בהנהלת חשבונות, לפתור משוואות במתמטיקה, לחזור בעל פה על הגדרת "המערכת הכלכלית" בשיעורי כלכלה מדינית או על הגדרות "מולדת", "דת" ו"משפחה" בשיעורי "חינוך למוסר".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ