הפרות הקדושות והעייפות של יצחק בן-נר

הדכדוך הקודר והסירוב למצוא חן יכולים אולי להסביר את העובדה שיצחק בן-נר לא תפס מקום מרכזי בספרות הישראלית

שירה סתיו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שירה סתיו

המסע הלילי הארוך הביתה

יצחק בן־נר. הוצאת עם עובד, 345 עמ’, 94 שקלים

בפתח קובץ הסיפורים החדש של הסופר הוותיק יצחק בן־נר מופיע משפט לא רגיל: "רוב הדמויות והאירועים בספר הם פרי דמיונו של המחבר, וכל קשר בינם ובין המציאות מקרי בלבד". אנו רגילים לקרוא "כל הדמויות והאירועים...", ואילו כאן - "רוב...". שינוי דק, אך מהותי מאוד – לא רק בגלל התחושה העולה מאחדים מן הסיפורים, שיש בהם, ככל הנראה, עיבוד ספרותי לחוויות אוטוביוגרפיות (בייחוד הסיפור האחרון, "המסע הלילי הארוך הביתה", שעל שמו נקרא הקובץ כולו, משתעשע ביצירתה של תחושה כזאת), אלא גם ובעיקר משום שסיפוריו של בן־נר נטועים במציאות ישראלית קונקרטית ובהירה. כל אחד מהם מתרחש על רקע מאורע או רצף של מאורעות היסטוריים מזוהים, המלווים, לעתים קרובות, באזכור כמו אגבי של אישים ידועים מן המרחב הפוליטי והתרבותי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ