אברהם הפנר מספר הסיפורים

בקריאה בספר התסריטים של הפנר עולה תחושה של חגיגה והתעקשות לחגוג את החיים, למרות ההתמודדות הבלתי נמנעת עם צדם הקשה והאפל

עדו סתר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עדו סתר

ספר התסריטים

אברהם הפנר. הוצאת כתר, 736 עמ’,
119 שקלים

ספר תסריטים הוא יצור מוזר. הרי הגדרתו של תסריט היא בראש ובראשונה לשמש כלי עבודה; זו דרכו של התסריטאי לתקשר עם מי שיביים את הסרט, עם מי שיפיק אותו, עם מי שישחק בו, עם מי שישקיע בו כספים. תסריט לעולם אינו הסרט "עצמו". הוא אולי הבטחה לסרט, או פוטנציאל לסרט הממתין למימוש. הוא נותן לקורא מושג על הדמויות שיופיעו בסרט, על השתלשלות העלילה ולעתים אף על העולם הוויזואלי שהסרט יתרחש בתוכו. אולם במהותו הוא רק שלב בדרך ליצירת הסרט, שלב שאחריו ממתינים שני שלבים משמעותיים לא פחות – ואולי אף יותר: הצילומים והעריכה. אפשר להמחיש את הדברים הללו בעזרת אנקדוטה: לאחר שהבמאי שמי זרחין הראה לשחקן יוסף שילוח את תסריט הסרט "לילסדה" והפליג בתיאור הדמויות והעלילות השונות של הסרט, אמר שילוח: “כל זה טוב ויפה, אבל כרגע זה עדיין לא סרט. זה רק נייר”.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ