חשבון הנפש של אוגוסטוס

בספרו החדש של ג'ון ויליאמס, גם אוגוסטוס מבין, בסוף 57 שנות שלטונו, ש"כוחו של האדם, גדול ככל שיהיה, לא יגבר על כוח המקרה וכוחות הטבע"

אירי ריקין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אירי ריקין

אוגוסטוס

ג'ון ויליאמס. תירגמה מאנגלית: שרון פרמינגר. הוצאת ידיעות ספרים, 380 עמ', 98 שקלים

הוא היה אחד הקיסרים שהטביעו את חותמם על תולדות האימפריה הרומית (והעולם), אבל כנראה אחד המשעממים שבהם. יוליוס קיסר, למשל, חשב שהוא אלוהים, נרצח כבן תמותה וקיבל מחזה משייקספיר, וגם סרט קולנוע, אופרה וסדרת טלוויזיה. קליגולה המוטרף מאכזריות, להבדיל, ביקש למנות את סוסו לקונסול; נרון הואשם בשריפת רומא, וקלאודיוס גימגם את עצמו לדעת בסדרת מופת של הבי־בי־סי. אוגוסטוס היה אמנם קצת מכל דבר, אבל חסר השראה שתצית את דמיונם של סופרים והיסטוריונים. התכונה הזאת רק מעצימה את הצלחת ספרו הרביעי והאחרון של ג'ון ויליאמס להפוך את דמות הקיסר למשל מלא חוכמה (ולעתים גם נוגע ללב), על החיים, המוות וכמעט כל מה שביניהם: הורות, חברות, פוליטיקה, אהבה, כוח, נאמנות וכו'.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ