בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קולם של הילדים בשואה

בסיפוריהם של מי שהיו ילדים בשואה נוכחים שלושה מעגלי זמן - התקופה שבה הם נזכרים בילדותם, ההיזכרות הבוגרת והמאוחרת ומשך הקריאה

3תגובות

רק הילדות אינה מזדקנת: בשואה היינו ילדים עורכת: מירה קני־פז. הוצאת כרמל, 303 עמ', 67 שקלים שני גיבורים יש לאסופת הטקסטים האוטוביוגרפיים הזאת: הזמן והקול. שניהם שבירים, מקוטעים ומשתנים תדיר. אנו, הקוראים, שרויים בקשב עילאי באי־סדר הזה, באמפתיה מוחלטת, בלי לנסות לארגן את הדברים ולהבינם "מלמעלה". רק כך, מתוך התמסרות רגשית מוחלטת, אפשר לספר את זיכרון השואה החמקמק הזה, ורק כך אפשר לשמוע ולהכיל אותו. שלושה מעגלי זמן נוכחים חליפות בספר "רק הילדות אינה מזדקנת: בשואה היינו ילדים",...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו